פעם חשפנות הייתה עסק לנערות זולות ומלחים שיכורים, אבל לאחרונה היא טיהרה את שמה, והפכה ליותר מלגיטימית, היא הפכה לחזות הכל. זה קרה גם בגלל שהרייטינג הוא הדרך אל האושר, וגם כי התערטלות לא דורשת חשיבה, התביעות שלה אחרות לגמרי, היא רוצה אהבה והיא לא בררנית בעניין הזה. היא לא רוצה להתחתן, היא רוצה רק שעה ותגובות אוהדות. בעידן החשפנות החוקית אנחנו רוצים אהבה מכולם, העיקר למצוא חן בעיני העם, השלטון, נהגי המוניות, האליטות הישנות, האליטות החדשות, צוותא ושינקין, אצטדיון טדי ואצטדיון בלומפילד, בגין ובן-גוריון. ואיך לא נאהב את מי שמלטף לנו את הראש, מי שמגלה לנו איך הוא מרגיש.
משק האהבה הפך לעסק פומבי והדרך להשיג אהבה היא להיות בנעלי בית, לדבר על עצמך, לחשוף באומץ את רגשותיך. פרטיות היא עסק לפחדנים. על כן לא פלא שתוכנית כמו "נדבר על זה בבית" יכולה בכלל להתקיים ברצועת האקטואליה של ערוץ 2. שלי טימן, מנחם בן וקרנית גולדווסר יושבים בביתם, תחת גפנם ותאנתם, ומספרים איך הם מרגישים בקשר לדברים, ולא מה הם חושבים. כי מה אנשים חושבים זה כבר לא העניין, רגש זה העניין. כל נושא זוכה לשלוש דקות רגש: תוצאות המיצ"ב והפער בין עניים לעשירים, הסדרי טיעון בפרשת אונס, מהומות בצרפת על רפורמות הפנסיה של סרקוזי. השעון מתקתק ובסופו של דבר מצלצל כשתם הזמן. בקפסולת הזמן המיניאטורית נשאלים המשתתפים שאלות אישיות. לא מה דעתם על זכויות עובדים אלא האם היו רוצים לצאת לפנסיה בגיל 60, לא על מערכת החינוך הכושלת אלא האם היו שולחים את ילדיהם לבית ספר פרטי או ממלכתי. אי-אפשר להימנע מלתהות האם רוזן מזלזל בצופים או בעצמו, או שהזלזול כמו החשפנות עלה על גדותיו. אולי ברגע שנחשפת למופע חשפנות הפכת בעצמך לחשפנית. אולי אין הבדל גדול בין מי שמייצר לבין מי שצורך מופעים זולים.
"שתי מדינות לשני עמים" קרא רוזן לא מעט פעמים כשהציג את נושא התלמידים העניים והעשירים - נלהב מהחידוד העצמי, אבל לא שכח לציין ששר החינוך חוגג בצדק את הישגי המיצ"ב. הוא לא יעיק עלינו בביקורת על שר החינוך. "פשוט לא בא להם לעבוד" אמר על הצרפתים העצלנים והבהיר שמי בכלל רוצה לפרוש. לתשומת לב הזכיינים. בסופו של דבר רוזן מייצר תוכנית למבוגרים אינפנטיליים שלא בטוח שהיו עוברים את המיצ"ב, אבל אין להם בעיה לדבר על הרגשות שלהם. כי אין כבר כוח לדיונים רציניים, דיונים רציניים זה לנודניקים. ובינתיים בצרפת העצלה איש עוד לא יצא לרחובות בגלל קרלה ברוני, אבל הרחובות הומים בצרפתים שנלחמים על תנאי הפנסיה שלהם.
עמנואל רוזן, אתה לא מקנא בצרפתים?
