השבוע מלאו גם עשר שנים למאורעות אוקטובר 2000.
בעקבות האירועים הוקמה ועדת חקירה ממלכתית אשר בראשה עמד המשנה לנשיא בית המשפט העליון דאז השופט
תאודור אור. בסיכום דיוני הוועדה נרשם על-ידי השופט אור: "באירועי אוקטובר 2000 רעדה הארץ. המהומות שהתרחשו בחודש זה היו חסרות תקדים, האירועים היו חריגים ויוצאי דופן מכמה בחינות, נטלו בהם חלק אלפים במקומות רבים ובעת ובעונה אחת. עוצמת האלימות והתוקפנות שבאו לידי ביטוי באירועים הייתה גבוהה ביותר. נגד אזרחים ואנשי כוחות הביטחון נעשה שימוש באמצעי תקיפה מגוונים אשר כללו ירי של אש חיה. יהודים הותקפו בדרכים בשל היותם יהודים ורכושם הושחת. במספר מקרים אך כפסע היה בינם לבין מוות מידי ההמון המתפרע, ואכן במקרה אחד נהרג אזרח יהודי עובר אורח.
"נעשו ניסיונות לעלות לעבר ישובים יהודים ולאיים עליהם. צירי תנועה ראשיים נחסמו לפרקי זמן ממושכים והתנועה לישובים היהודים שובשה קשות ולעתים אף נותקה לפרקי זמן ארוכים. "התוקפנות והאלימות אופיינו בנחישות רבה, נמשכו פרקי זמן ארוכים והתמידו גם כאשר נעשו ניסיונות לבלמם תוך שימוש באמצעים שונים לפיזור ההמון".
ועדת החקירה קבעה כי ל"ועדת המעקב" המורכבת מראשי הציבור הערבי בישראל הייתה השפעה משמעותית, אולם לא מוחלטת על האירועים, והוראותיה לשביתה כללית, יום אבל, חזרה לשיגרה וכולי בוצעו ברובן.
יתר על כן, הוועדה קבעה כי המסרים שהעבירו מנהיגים של ערביי ישראל תרמו תרומה מעשית להתפתחות האירועים. גם התחזקותה של הפוליטיקה האיסלאמית לפני האירועים ודברי השבח בזכות הארגונים העוינים לישראל תרמו לכך.
פניתי לפרופ' הלל פריש, חבר במחלקות למדעי המדינה וללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן וחוקר מוערך במרכז בגין סאדאת לעניינים אסטרטגיים (בס"א) כדי שיציג בתוקף מומחיותו את ההיבטים השונים המתייחסים לערביי ישראל במלאת עשור למאורעות.
שאלתי הראשונה לפרופ' פריש התייחסה לדה-מוביליזציה הפוליטית בחברה הערבית הישראלית כיום.
"הצפי באותו זמן, לאחר אירועי אוקטובר 2000 והאינתיפאדה השנייה, היה שאנחנו נכנסים לעימות עם ערביי ישראל לאורך זמן. כיום אנו עדים לעובדה כי התרחש תהליך של דה-מוביליזציה, דהיינו שערביי ישראל, כקבוצה, התנתקו מהתגייסותם למטרה מסוימת, ובמקרה זה לניסיון להשגת הישגים באמצעות הפגנות ומהומות".
מהו הביטוי של הדה-מוביליזציה?
"ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל - המורכבת כיום מחברי הרשויות המקומיות הערביות, מחברי הכנסת הערבים ומנציגים של ארגונים חוץ פרלמנטרים של ערביי ישראל המקיימת פעילויות שונות בעלות אופי פוליטי כמו מחאות ושביתות ביומרה לשמש כ'פרלמנט ערביי ישראל' - קראה ב-1 בחודש זה לשביתה כללית שלא צלחה ולציון אירועי אוקטובר 2000 בטקס מרכזי בכפר כנא ולהנחת זרים ליד אנדרטאות בסכנין ובכפר קאסם באזכרות ל-13 ההרוגים במאורעות.
בטקסים השונים ליד האנדרטאות שהוקמו להרוגי המהומות השתתפו קומץ של ח"כים ערביים מלבד קומץ אנשים, למרות הפרסום הרב של ועדת המעקב. עובדה שהבליטה את הדה-מוביליזציה היא שהאינתיפאדה הראשונה שבמהלכה נהרגו כ-3,000 איש כלל לא זכתה לאיזכור".
התבטאויות המנהיגים וכן "מסמכי החזון" שניסחה האליטה האקדמית הצעירה של ערביי ישראל משקפים מגמות בדלניות וחתרניות נגד אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל. מה התייחסותך לנושא?
"תפיסות יסוד מאד לאומניות יכולות בהחלט לדור בכפיפה אחת עם תפיסות פסימיות ועמדות פוליטיות קיצוניות מול אינסטרומנטליזם".
מהו אינסטרומנטליזם?
"האוכלוסיה הערבית בישראל מונה כיום 1.5 מיליון נפש שהם 20.3 אחוז מכלל אזרחי ישראל. מתוך אוכלוסיה זו 83 אחוז הם מוסלמים, 8.5 אחוז נוצרים ו-8.3 אחוז דרוזים. אוכלוסיה זו מודעת כיום, יותר מתמיד, לחשיבותו של השגשוג הכלכלי אשר לידו ה'פוליטיקה' מתגמדת. בעשור האחרון הצליחו יזמים מהמגזר הערבי להיכנס לעשירונים הגבוהים של הסולם הכלכלי.
לאחרונה הממשלה החליטה להשקיע, באמצעות מערכת של משרד ממשלתי שהופקד על הטיפול בערביי ישראל, 800 מיליון שקל בפיתוח התעסוקה, בשדרוג אמצעי התחבורה בתוך הישובים הערבים ואליהם ובפיתוח קרקעות לבנייה רוויה של 15 אלף יחידות דיור בהשקעת שיא של 316 מיליון שקל. זאת מתוך הנחה שפיתוח היכולות הכלכליות של 10 ישובים ערביים עם אוכלוסיה כוללת של 300 אלף תושבים יביא לניצול פוטנציאל שמימושו עשוי לשנות את פניה של מדינת ישראל".
ומהו מקומה של הלאומיות או הלאומנות הערבית?
"אם נצא מתוך הנחה שבהגדרה העצמית ובהגדרה הלאומית טמון המוטיב של שינוי, מבחינת הזהות הלאומית של ערביי ישראל מדובר בתהליך רצוף שינויים המושפע מהרבה מאד פרמטרים, כאשר בהם תופס הפרגמטיזם את המקום הראשון. עובדה זאת באה לידי ביטוי מוחשי בכלי התקשורת הערבית שבהם אני מעיין מדי יום. הנושאים הפוליטיים והחברתיים הופכים לשוליים יותר ונבלעים בתוך גודש ידיעות ופרסומות מסחריות, דיווח על אירועים של בידור ותרבות, ביקורת ותגובות לסדרות בתחנות הלוויין הערביות הרבות. כל אלה מעידים על עושר רב הנמצא בידי אזרחיה הערביים של ישראל. ככלל, ערביי ישראל ידועים כעשירים במצרים וירדן שאותן הם פוקדים במספרים גדולים. פרופ' עזיז חידר משער כי פלח היזמים בקרב הערבים אזרחי מדינת ישראל היום הוא כמעט פי-שניים משיעורו בחברה היהודית - והם עושים חיל מאז שוך המאורעות של העשור הקודם.
באותה עת, נהנים ערביי ישראל גם מהעברות נטו מן המגזר היהודי בסך 5.5 מיליארד שקל - ההפרש בין התשלומים הנגבים מהם ובין הסכומים שהם מקבלים. סבסוד זה מאפיל עשרות מונים על כל "אפליה תקציבית" אחרת כלפי המגזר, כך שהם נהנים גם מהקפיטליזם והתחרותיות הגוברת במשק הישראלי וגם מההיבט הסוציאלי. דרך אגב, הערבים דוכאו בתקופה ה"סוציאליסטית" בשנות ה-50' וה-60' כשהמונופולים היו בידיים יהודיות בלבד".
ובמבט לעתיד?
"מה שטוב לישראל טוב לאזרחיה הערביים - שיפור תשתיות המאפשרות גישה למרכז ושוויון הזדמנויות, הבטחת התחרות המשקית, הכוונה ועידוד מחשבה ליזמות כבר בגילאי בית הספר, שיטור יעיל יותר, עידוד תוכניות פינוי ובינוי רווי במרחב העירוני הערבי לשם הוזלה ושיפור של הספקת השירותים הציבוריים ובראש ובראשונה - החינוך. בתוכניות החינוך בשני המגזרים יש להדגיש את המשותף בינינו - המונותיאיזם, המוסר האלוהי, חשיבות הצדק, הצדקה והחסד, העזרה לזולת ובכלל את הקירבה בין שתי הדתות והתרבויות. שתי החברות מאוחדות יותר ויותר בשאיפה למצוא איזון בין שמירת הייחודי לנו תוך כדי התמזגות מוצלחת עם המדעיות, כושר ההמצאה והיצירה שהחשיפה לגלובליזציה מאפשרת ליהודים ולערבים כאחד. לבסוף, אין לחשוש מערים מעורבות, משום שהם משמשות משכך כאבים פוליטי, ויש לראות בחיוב גם את אכלוסן של כרמיאל ושל נצרת עלית בערבים ישראלים מן המעמד הבינוני והבינוני הגבוה. מאידך, יש לעודד את מעמד הביניים היהודי לחיות בפריפריה".
