פטריוטיות סלקטיבית

לפני חודש, במלאת עשר שנים לעלילת הדם על-שם מוחמד א-דורה, שהופרכה על-ידי שורה ארוכה של חוקרים ובראשם הפיזיקאי נחום שחף, חשפו לפני שבוע שחף ויונתן דחוח-הלוי כי סרטון "בצלם", שבו צולם הירי במפגין הכפות בנעלין, נערך במגמתיות על-מנת להציג תמונה שקרית שלכאורה המג"ד עומרי בורברג ראה וידע על הירי של החייל לעבר הפלשתיני. דחוח-הלוי ושחף הוכיחו כי החייל כלל לא כיוון את נשקו לעבר הפלשתיני, כי הירי בוצע למרחק מטרים ממנו, וכי המג"ד לא יכול היה לראות את הירי, משום שעמד בזווית שממנה כלל לא ראה את החייל. בשנים האחרונות פרסם דחוח-הלוי תחקירים רבים החושפים שורה ארוכה של אי-דיוקים, טעויות והטעיות בתחקירים שמפיק ארגון "בצלם". כך לדוגמה, בסיכום שנת 2007 קבע "בצלם" כי צה"ל הרג 119 פלשתינים בלתי מעורבים בלחימה ו-66 פלשתינים שלא ידוע האם היו מעורבים בפעילות מלחמתית. דחוח-הלוי הוכיח כי מתוך 119 הרוגים שהוגדרו כ"לא מעורבים", 55 היו מעורבים בפעילות טרור ו-3 כלל לא נהרגו על-ידי ישראל. עוד מצא ש-60 מתוך ה-66 שהוגדרו על-ידי "בצלם" כחסרי קטגוריה, היו פעילי טרור. במקרה אחר הוכיח דחוח-הלוי כי "בצלם" הגדיר כאזרחים חפים מפשע מחבלים ששמותיהם ותמונתיהם הופיעו באתרים של חמאס והוגדרו על-ידי חמאס עצמו כפעילים צבאיים. מיותר לציין כי "בצלם" לא טרח לתקן את נתוניו לאחר שנחשפו אי-הדיוקים שלו, ובמקום זאת עוסק הארגון בהכפשתו של דחוח-הלוי.

עיתונאים משתתפים בביום

בשנים האחרונות הופרכה עוד שורה ארוכה של עלילות אנטי-ישראליות. עלילת "הטבח בג'נין", צילומי המזל"טים שהראו הלוויות מבוימות שבהן קמו המתים לתחייה ועוד. סרטו של פייר רוחוב "הדרך לג'נין" וסרטו של ריצ'רד לנדס "פאליווד" הציגו עשרות מקרים שבוימו סרטונים בהשתתפות עיתונאים, רופאים, מנהלי בתי חולים ואפילו יולדות שתודרכו מול המצלמה כיצד להעליל כאילו עוכבו במחסומים. בימים אלה מתנהל ויכוח פומבי בין בן-דרור ימיני ובין גדעון לוי. האמת היא שלקרוא לדין ודברים שביניהם "ויכוח" יהיה חטא חמור לאמת. ימיני עוסק בעובדות ובהפרכה שיטתית של העלילות שרוקח לוי, בעוד שלוי עוסק בחזרה על שקריו, מציג סילופים שעשה כטעויות זניחות, וקובע מבלי למצמץ כי עבודתו "לא העלתה מעולם עובדות שהופרכו". זאת, שבוע בלבד אחרי שימיני חשף את שקריו המכוערים של לוי ל"אינדיפנדט". גם עלילת הדם של לוי ביחס ל"נוהל חמור" פרחה כנראה מראשו. בתקופה האחרונה התפרסמו בעיתונים בישראל, בעיקר בהארץ, עשרות מאמרים של פרופסורים ואנשי רוח שתקפו בחריפות את תנועת "אם תרצו". זאת על-רקע הדוח שפרסמנו בנוגע להטיה האנטי-ציונית ולסתימת הפיות בקמפוסים. רבים מאותם פרופסורים הקפידו להבהיר כי הם רואים עצמם כציונים וכי לא יתנו לאיש להטיף להם מוסר ביחס לפטריוטיות שלהם. אותם פרופסורים ביקשו להטיל דופי במחקר שביצענו, טענו כי אינו אמין (גם אם לא סיפקו אף נתון שיתמוך בהאשמותיהם), הכניסו מילים לפינו ולאחר מכן תקפו אותנו על דברים שלא אמרנו. בקצרה, סילפו, הטעו וכמובן - הדביקו תוויות. "מקרת'יסטיים", "פשיסטים", "סטליניסטים" ו"ציידי מכשפות" הם רק חלק מן הכינויים שלהם זכינו. נניח כעת לשאלה לצד מי האמת בסוגייה זו. לענייננו חשובה העובדה כי ברגע שפורסם תחקיר שנתפס כבעייתי מבחינת האקדמיה בישראל, נרתמו עשרות פרופסורים למערכה ציבורית, הקדישו מזמנם, התראיינו, כתבו ושלחו מאמרים לעיתונות. אף שלא סיפקו אפילו בדל של ראייה לתמיכה בדבריהם, האשימו עשרות מהכותבים את הדוח שלנו באי-דיוקים ובחוסר אמינות. הנה רשימה חלקית בלבד של הכותבים: אבנר דה-שליט, זאב שטרנהל, חנן חבר, ירון האזרחי, אריאל הירשפלד, נמרוד אלוני, גבי שפר, ערן ויגודה גדות, חיים גנז, יוסי שריד, דני גוטווין, דן כספי ואליה לייבוביץ. בימים האחרונים עסקתי רבות בחיפוש מאמרים של אותם פובליציסטים ואנשי רוח נכאים המזימים את תעשיית השקרים האנטי-ישראלית. בדקתי האם אותם אנשים שהקפידו לקרוא לעצמם ציונים, ותקפו בנחרצות דוח שנתפס בעיניהם כשלילי, יצאו להגן גם על מדינתם ועל עמם שהושמצו בארסיות. חיפשתי וגיגלתי, גיגלתי וחפרתי - הכל לשווא. ייתכן כי החמצתי וישנו איזה מאמר לרפואה. אני בכל אופן לא מצאתי אותו. כל אותם פרופסורים ואנשי רוח שמיהרו להשמיץ את "אם תרצו" והכריזו על עצמם כציוניים דגולים, לא מצאו לנכון לכתוב ולו מאמר נגד עלילות הדם האנטי-ישראליות או לחתום על עצומה פרו-ישראלית. עלילות דם אנטישמיות המופצות בשיטתיות בכל העולם וממומנות במיליארדים אינן מפריעות להם כנראה כמו דוח של כמה סטודנטים על המתרחש במסדרונות האקדמיה. אלא שחיפוש פגמים במאות עלילות דם אינו חלק מהחופש האקדמי. חופש אקדמי הוא הרי הזכות לבקר את מדינתך ולהשמיץ את ארצך. שאקדמאי עובד ציבור ינסה להגן על ארצו ולחשוף את עלילות השקר שמעלילים עליה? נו באמת...