ההתנגדות הקולנית של יזמי חיפושי הנפט והגז להמלצות הביניים של ועדת ששינסקי לעניין מיסוי מגזר הנפט והגז, היא בבואה נאמנה להתנהלות צפויה בישראל. האם מישהו יכול לתאר לעצמו מצב בו היזמים היו אומרים הן להמלצות, אפילו היו מתונות יותר לשיטתם? אין מצב כזה. אצלנו קודם מומלץ לזעוק בקולי קולות ולראות מה ילד יום - כפי שנוהגים בשיטת מצליח. לפני כשמונה שנים זה עלה בידם ומדוע לא לנסות גם עכשיו?
הנימוקים שמפריחים היזמים לאוויר העולם - ומצרף קולו אליהם
עוזי לנדאו שר התשתיות - כדי להצדיק את ה'עליהום' על ההמלצות, נשמעים לא אחת כתלושים מן המציאות, לא מדויקים ואף מטעים. מה פירוש הדבר שאם יעלו את המיסוי לא יהיה כדאי להמשיך בפרויקט תמר לאחר שכבר הושקעו בו מאות מיליוני דולרים, או האיום שאירן ושלוחתה לבנון עלולות להקדים אותנו בהנחת צינור שיוליך גז לאירופה אם תימשך גרירת הרגליים אצלנו? ומה זה הסיפור על הבנקים הזרים שיסתלקו ממימון הפרויקטים לאחר שכבר הסכימו לכך? והתיאור הציורי על מכות מצרים אם ההמלצות יאושרו? ושרבוב שמו של
ביל קלינטון? ומחרה מחזיק אחריהם השר לנדאו כאשר הוא מעלה מן האוב את החרם הערבי שעלול להבריח משקיעים זרים רק מפני שהמס יועלה בישראל. כלומר, אם הוא לא יעלה הזרים ירוצו לכאן כי החרם לא ירתיע אותם.
אבל כדי שהתמונה תהיה שלמה ומאוזנת, צריך להדגיש כי גם שר האוצר
יובל שטייניץ - שלעת עתה עומד יחיד מול היזמים עד שהממשלה והכנסת יצטרפו לזירה הזו - מגונן על ועדת ששינסקי בנימוקים שגם הם לא מחזיקים הרבה מים. הראשון - קביעתו שממשלות ישראל גילו שלומיאליות לאורך כ-60 שנה מאז חוקק חוק הנפט, שלא טיפלו בסעיפיו הנוגעים בשיעור התמלוגים והמיסים. רוצה לומר, אם היו מטפלים בכך, הבעיה היום הייתה פחות חמורה. מצער שהוא לא יודע - ואם הוא יודע, מצער שהוא חוזר על המנטרה הזו שוב ושוב - כי חוק הנפט קבע בכוונת מכוון תשלומים נמוכים בהשוואה למדינות אחרות, במטרה למשוך יזמים ומשקיעים זרים לישראל הצעירה שלא היו לה לא ידע, לא ניסיון ולא אמצעים לבצע את החיפושים. במשך עשרות שנים לא היו כאן תגליות שיגרמו לחברות העולמיות לרצות לבוא, ולכן כל נושא התמלוגים כלל לא היה רלוונטי.
הנימוק השני נוגע לנחרצותו של שר האוצר לקבוע כי משאבי הטבע שייכים לכלל אזרחי המדינה וגם הם, לצד היזמים והמשקיעים הישירים, זכאים ליהנות מהרווחים הגדולים שעתידים לזרום ממעמקי האדמה אם כל התחזיות וההערכות יתקיימו. אבל הוא דואג לא לציין כיצד זה יתממש ומתי. ולא בכדי. שטייניץ הרי יודע כי כאשר תגיע העת לפרוע את השטר הזה הוא כבר לא יהיה שר האוצר ואולי בכלל לא יהיה שר. וכיוון שבנושא זה היו כבר דברים מעולם, במקומותינו אין הערכה זו מופרכת.
כאמור, מאבקם של יזמי הגז והנפט הצליח לסכל את הניסיון הראשון לשנות כלפי מעלה את התמלוגים. זה קרה בעקבות תגליות הגז בים תטיס, שהוכיחו בפעם הראשונה כי גם בסביבתנו יש מאגרים שראוי להתברך בהם. במסדרונות הממשלה החלו לגלגל את רעיון השינוי ששבק חיים בטרם קם. זו הייתה הממשלה שהונהגה על-ידי המפלגה אליה משתייך יובל שטייניץ וככל שזכרוני מגיע, לא נשמע אז קולו בעד או נגד. לכן, לא ברור היום אם בדברו על שלומיאליות הוא התכוון גם לאותה ממשלה.
אם מישהו היה רוצה להעלות בוויכוח הנוכחי רעיון בעל ניחוח חזק של ציניות, הוא יכול להציע ליזמים ולמשקיעים הזועקים 'חמס' נגד ועדת ששינסקי, כי אם המלצותיה לא מקובלות עליהם וכי לא יהיה ביכולתם להמשיך לפעול בתנאים שלה, את ההצעה הבאה: המדינה תחזיר להם את מלוא השקעותיהם עד מועד אישור המלצות הוועדה בתוספת 20% ולאחר התדיינות נוספת, שאצלנו היא בבחינת הכרח, 25%. לפי כל קנה מידה אובייקטיבי, זו הצעה נדיבה...
ספק גדול אם מי מהם יקבל את ההצעה הזו והם יודעים למה. בשורה התחתונה, ועדת ששינסקי לא פוגעת לא ביזמים ולא במשקיעים, כיוון שהם צפויים בבוא היום ליהנות מרווחים בסדרי גודל שאיש מהם לא הכיר עד היום. גם הטייקונים שביניהם. גם חברת נובל אנרג'י האמריקנית - שהיא לאמיתו של דבר הגוף המנהל את העניינים - רואה בפרויקט זה גולת כותרת ולא תקבל את ההצעה הנדיבה. כי זאת צריך לדעת: בעולם הגז אין אלטרנטיבות טובות יותר! ואם יש אזור כזה, הוא תפוס על-ידי הטייקונים האמיתיים שזרועותיהם פרוסות ברחבי הימים והיבשות.
לעומת זאת, כבר בשלב זה ראוי לתת את הדעת לעובדה שמאגרי הגז נמצאים בלב ים הרחק מחופי ישראל. חלקם גובלים עם שטחים שלבנון עלולה לטעון לבעלותם. במצב המלחמה הקיים עדיין בין שתי המדינות קיימת אפשרות, או מוטב לומר הסכנה, כי אירן תציע את שירותיה ללבנון בתחום חיפושי הגז לאחר שהעמיקה מעורבותה בה באמצעות אספקות הנשק האדירות לחיזבאללה. אם וכאשר זה יקרה - ובמקרה של השתלטות חיזבאללה על השלטון בלבנון זה יהיה בגדר ודאי - המשמעות תהיה שינוי אסטרטגי בעל חשיבות לאומית עליונה מבחינתנו. רמיזות שזה מה שעלול לקרות כבר נשמעו מטהרן. כמובן, שאין בשורות אלה כל רעיון לשנות דבר מקיום ומקידום הפרויקטים שלנו, אבל טוב ייעשה אם הנושא הזה יזכה לתשומת הלב הראויה לו.
ומילה אחרונה לשר האוצר שטייניץ: מוצע כאן כי בסמוך לאישור המלצות ועדת ששינסקי תציג לציבור הצעה קונקרטית כיצד הוא ייהנה מזרם הרווחים הצפוי מתגליות הנפט. אפשרות אחת היא לבחון לעומקם את המודלים הקיימים בנורבגיה ובאלסקה בהן אזרחי המדינה הם שותפים אמיתיים לרווחי הנפט (
ראו מאמרי מ-28.7.10).
