הסכמתו של ראש ה
ממשלה לפיתויי הממשל האמריקני לחדש את ההקפאה בתמורה להטבות צבאיות ומדיניות כאלה ואחרות, סופה לא טוב למדינת ישראל. הכל נובע מאי-יכולתו לומר לאמריקנים כבר בתום ההקפאה שזה עתה תמה, את המילה הקטנה-גדולה - "NO"! וכדי להדגיש שהוא באמת ובתמים מתכוון ל"לא" היה ראש הממשלה צריך להוסיף "under no circumstances" - "בשום תנאי לא אחדש את ההקפאה".
אי-יכולתו של ראש הממשלה להתבטא בצורה כה נחרצת מזכירה את הסיפור הנודע של ג'ורג' ברנרד (G.B) שו עם גברת נאה מאוד במסיבת קוקטיילים. התסריטאי הנודע החליט לגשת אליה בשיטה הדוגרית: "האם תסכימי לקיים איתי יחסים עבור אלף לירות סטרלינג?". "כן", ענתה בהיסוס הגברת לגבר המפורסם-החצוף. "ועבור חמש מאות לירות סטרלינג?". "כן", שבה וענתה האישה. "ועבור חמש לירות סטרלינג?". "לאיזו אישה אתה חושב אותי?", ענתה הגברת בעלבון מופגן. "גברתי", ענה מר שו, "את זה כבר קבענו, השאלה שנותרת היא רק המחיר".
כאשר אין לך עקרונות, אין לך קווים אדומים, אתה רק יכול, בסופו של תהליך, להתבזות. כאשר ראש הממשלה וראש המפלגה הגדולה של הימין מוכן לחזור פעם שנייה על הטעות החמורה, שהוא הבטיח שהיא חד-פעמית, ולמכור את רעיון ישוב הארץ עבור תבשיל של שלום מדומה שאינו שווה יותר מנזיד עדשים, המסקנה הנדרשת היא שהוא בז לבכורה, סליחה, לארץ הקודש, והכל שאלה של מחיר.
עכשיו כולנו יודעים מהו טיבו ואופיו של ראש ממשלת ישראל. השאלה שמעניינת אותו היא רק המחיר. וכמו עשו שהוכיח במכירת הבכורה שהוא אינו ראוי להיות בכורו של יצחק, כך הוכיח ביבי בהסכמתו להקפאת הבנייה השנייה, שהוא אינו ראוי להוביל את עם ישראל, ובכך החל תקתוק השעון לסוף הקדנציה של ממשלת נתניהו.
כיצד הגיע ביבי למלכודת המדינית הזו? התשובה: הוא אימץ את הדעה שפרשנים רבים חוזרים עליה בקשר למציאות שאוחזת בכל ראש ממשלה הנכנס לתפקידו: "מה שרואים מכאן לא רואים משם". שטויות! זה כל ההבדל בין פוליטיקאי קטן ומדינאי בעל עוגן עקרוני שלא נותן לנסיבות להכריע אותו מן האמת שעליה הוא חונך ושאותה הוא שידר לבוחריו.
כדאי לביבי ללמוד את אמירתו של נפוליאון על מנהיגות. הוא אמר: עדיף צבא שבו עומד אריה בראשו וכל החיילים שפנים מאשר צבא של אריות שעומד בראשו שפן. ברור לנו שבשנים האחרונות עם ישראל "זכה" לשפנים - שהובילו אותו להסכמי אוסלו, לנסיגות ולבריחות מלבנון ומעזה, כאשר רק חייליו האריות הם הם שהצילו משהו מן המצב.
מדינת ישראל של היום היא מעצמה אזורית גדולה - בעלת עוצמה צבאית וכלכלית גם יחד. מה שחסר לה היא עוצמה רוחנית, ובמיוחד בקרב מנהיגיה. תסמונת ה"חגבים" של המרגלים נדבקה בהם חזק: "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם".
כאשר ראש ממשלת ישראל "מתחגב" מול ברק חוסיין אובמה המאוד מוחלש, אין לנו סיכוי. עליו להיעזר באמונה ובגבורה שבאות מהיותו המנהיג הנבחר של בכורו של השם. ואם הוא זקוק לתמיכה, שייקח לצידו לא את שר הביטחון התבוסתן, אלא את הרב
דב ליאור! רק כאשר ראש הממשלה יזכיר לנשיא אובמה ולעולם שזכותנו על הארץ היא מהקב"ה, כולם יקשיבו, יכבדוהו וישתכנעו. והעיקר - לא לפחד כלל!