הרעיון להקים בית-דין עליון לכל ענפי הספורט, נובע מן המציאות העגומה של רוח הספורט בישראל. בתי הדין המשמעתיים של התאחדות הכדורגל ויתר ענפי הספורט המובילים כמו כדורסל וכדוריד, אינם נותנים את הפתרונות המתאימים במקרים החריגים והקשים. כאשר קבוצה, שחקן, מאמן או פעיל ספורט במסגרת ההתאחדות, לא מרוצה מתוצאות הדיונים ותוצאות בתי הדין המשמעתיים שלה, הוא פונה לערכאות אזרחיות לקבלת עזרה. הפנייה לערכאה אזרחית כדי שתפקח או תתקן עוול ספורטיבי או אישי, שנעשה לקבוצה או לפונה היחיד, היא פתרון משפטי המצוי כיום, כהכרח בעוד שאין פתרון אחר לסוגייה המתבקשת.
לדוגמה: אייל ברקוביץ', שנידון להשעיה מכל פעילות במוסדות ההתאחדות בשל פגיעה ועלבונות, הושעה גם בפרשנות מרחיבה מקורס "הפרו" שבו החל. סניגורו של ברקוביץ' הודיעה שיפנה לערכאה אזרחית, כלומר לבית המשפט המחוזי בערעור, עם טענתו - שאין קשר בין העונש שהוטל על השחקן לבין השתתפותו בקורס מטעם ההתאחדות.
כמובן שזכותו של שחקן, מאמן, קבוצה, למצות את כל האפשרויות החוקיות שעומדות לרשותם כדי לתקן עיוות או עוול שלדעתם נעשה להם. וכמובן שטוב שתהיה ערכאה עליונה שתפקח על בתי הדין המשמעתיים של ההתאחדות ויתר ענפי הספורט, כמקובל במדינה דמוקרטית.
בית-דין עליון לכל הענפים
הצורך בערכאה עליונה, במסגרת כל ענפי הספורט, אינו חדש ומתבקש מתוך האירועים והתפתחות ענפי הספורט כדי לתת מענה לתקלות, לחריגות ולעוולות שקיימות בענפי הספורט השונים.
בית-דין עליון לספורט בראשות שופט מחוזי בדימוס, המתמצא בתחום, דוגמת הנשיא הפורש של בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט
אורי גורן, יכול לתרום תרומה מכרעת לתרבות הספורט בארץ, הדורשת תיקונים וחיזוקים. הרכב בית הדין המוצע יהיה, כאמור, בראשות שופט מחוזי בדימוס, המצוי בתחום ומתמצא בו, כמו השופט המחוזי
אמנון סטרשנוב, שהיה בעברו שופט כדורגל, בתוספת עורך-דין, כמו
אורי סלונים, חבר בית הדין העליון לערעורים, ועורכי-דין נוספים מבתי הדין המשמעתיים, ומהציבור המקצועי הקרוב לספורט בתוספת אנשי ציבור, מאמנים לשעבר ובעלי קבוצות כדורגל לשעבר.
הפניות לבית הדין העליון לספורט ירוכזו אפוא בידי גוף מקצועי ספורטיבי ויורידו מהעומס המצוי במערכת המשפט האזרחי הקורסת מעומסים שוטפים.
פנייה לבג"צ
פנייה שכזו תיעשה רק במקרים חריגים ביותר של שחיתות, איפה ואיפה. טעויות עובדתיות ומשפטיות יופנו לבג"צ כעתירות נגד החלטות בית הדין העליון, כמקובל לגבי יתר המוסדות השיפוטיים במדינה.
על ההתאחדות לעשות רוויזיה, להתייעל ולהתאים עצמה לספורט המודרני ולספורט ההמוני, ולשפר ולייעל בדרך זו את תרבות הספורט בארץ.
עונש קולקטיבי - משחקים ללא קהל
זהו עונש דרקוני, לא פרופורציונלי ושאינו משיג את מטרתו. להעניש 15,000-10,000 צופים, בשל קבוצה קטנה של בריונים, פרחחים, מחרחרי מהומות, שמפוצצים משחקים כמטרה בפני עצמה, בנוסח אנרכיסטים - זה יותר מאשר מרגיז ומתסכל. את האנרכיסטים של הספורט צריך לסלק, לשרש, להעניש קשה, כדי לטהר את הספורט העממי והמקצועי.
הפיקוח והמעקב צריכים להיות משולבים במשטרה ובקבוצות. שוטרים + סדרנים מטעם הקבוצות + אוהדים, שיסלקו את הבריונים ויעזרו למשטרה לעצרם. על הקבוצות - בפיקוח ובאישור ההתאחדות ובעזרתה הכספית - להתקין מערכת מצלמות-מעקב במגרשים וביציעים כדי למנוע בריונות פיזית ומילולית של נהמות, זריקת רימונים וחפצים.
יש למנות סגן שר ספורט שיעסוק רק בנושא זה, במסגרת הממשלה, ויהיה כפוף לשר הספורט וישמש כתובת לכל הבעיות של ההתאחדויות וענשי הספורט.
המלצות "ועדת סטרשנוב"
הוועדה הייתה מכובדת מאוד, עם אנשים שמבינים בספורט והמלצותיה הוכנסו למקרר - למרות שהיו בה הצעות לייעול ולקידום הספורט. הוועדה התייחסה לבחירת יושב-ראש ההתאחדות, העברת הכספים ישירות לאגודות, ביטול ההצבעה באמצעות יפויי-כוח ועוד.
ומה לגבי קוד אתי התנהגותי לא רק לשחקנים ולקבוצות, אלא גם לעסקנים ולעובדי מוסדות הספורט, התאחדויות הספורט? ייאמר גם לזכות ההתאחדות ויתר ענפי הספורט, שרצון לקידום ושיפור יש, ורואים גם תוצאות. אך זה לא מספיק, לא מספיק יעיל ולא מספיק מושקע מאמץ ורצון חיובי לקפוץ מדרגה למערכת ספורט מתקדמת יעילה המתאימה לרוח הזמן ולרוח המדינה.
ספורט בריא לא רק לגוף ולנפש אלא גם למדינה ולאזרחיה. ספורט בריא להמונים האוהבים ספורט על ענפיו השונים, אך בעיקר לספורטאים הפעילים בענפים התחרותיים והעממיים.
