צירוף מקרים מעניין ומעצבן: שעה קלה לפני שהחלטתי לכתוב טור זה, חזרתי מיום מפרך בו ליוויתי את בתי לעוד יום מיון אחד מני רבים לקראת שירותה הצבאי. בחיל ורעדה, בהתרגשות גדולה, הגענו אל מקום המפגש וקבענו להיפגש לכשיסתיים היום הארוך. נרגש יותר מבתי, הבטתי בה וגאווה שוב שבתה את ליבי: צעירה, חדורת מוטיבציה מכאן ועד אין קץ, נכנסה בשערי הבניין הישן בכרך הגדול, תוך שהיא מנופפת לי ביד והבעת פנים האומרת הכל: הייה רגוע.
בתי הקטנה איננה יוצאת דופן. חיילות רבות מאוד משרתות בצה"ל ושום דבר לא יעצור אותן מלעשות זאת. זהו החינוך שקיבלו, זו תפישת עולמן, כי על האזרחים יש לשמור, כל אחד בתורו, כל אחד לפי יכולתו, כל אחד ביחידתו, ללא הבדל מין או דעה פוליטית. זהו חוק הטבע, זו השרשרת שנמשכת ולא פחות מכך - זהו החוק שמחוקקי ישראל חוקקו.
אני ובתי חזרנו הביתה מרוצים מאוד. לא הספקנו לספר את החוויות לבני המשפחה האחרים ומצב רוחנו נפל. למקרא הידיעה שהממשלה הפילה את הצעת החוק המנסה לצמצם למינימום את ההשתמטות משירות צבאי של בנות ישראל החסודות, גועל הציף אותי. שאלתי את עצמי איך מרגישות אותן בנות שרק שעות ספורות לפני כן עברו את המבדקים לקראת הגיוס? התשובה הייתה חדה כתער: למנהיגינו הציניים לא איכפת באמת מהצעירים ומהצעירות. הכל פוליטיקה ועל מזבחה אפשר להקריב כל ערך.
מתן אפשרות חוקית לבנות לא לשרת בצה"ל מטעמי דת היא אפליה פסולה הזועקת השמימה. ברצותן של הבנות המגדירות את עצמן כדתיות לשרת שירות צבאי או שירות לאומי, אין כל דמיון, אפילו הפרוע ביותר, בין שירות צבאי לבין שירות לאומי. אך נניח שכן יש, האם אותן בנות חסודות המשרתות שירות לאומי אינן נחשפות לעולם החילוני ה"ברברי"? ודאי שכן. זו הסיבה האמיתית מדוע מספר המשתמטות מצה"ל בכלל, ומשירות לאומי בפרט, עצום. נכון שיש להפריד הפרד היטב בין בנות המגזר הדתי-לאומי לבין בנות המגזר החרדי, אך התוצאה אינה משתנה.
במאמר שפרסמתי לפני מספר ימים באתר מכובד זה,
"צה"ל איננו עוד צבא העם", ציטטתי את דברי ראש אכ"א שראוי לקרוא אותם פעם נוספת: "ראש אכ"א האלוף
אבי זמיר חשף היום, 18.11.2010, את מה שהיה ידוע לצה"ל מזמן אך נמנע מלפרסם זאת: 50% מכלל החייבים בשירות ביטחון אינם מתגייסים לצה"ל או אינם מסיימים את תקופת שירותם כחוק. אך גם נתון זה אינו מדויק, אפילו מטעה, היות והוא אינו כולל את האוכלוסיה הערבית. גם אם נתעלם מהערבים, המשמעות היא שמחצית האוכלוסיה מדירה את רגליה מחובת הגיוס. אז השאלה היא פשוטה: איך ניתן לבוא ולטעון שצה"ל הוא צבא העם? ואם לא די בכך, להערכת ראש אכ"א, שיעור המשרתים בעוד כעשור ירד ל-40% בלבד. 60% האחרים יעשו חיים או יעשו לביתם, בה בעת שאחרים ישרתו את המדינה במשך שנתיים או שלוש שנים. לעניות דעתי, ראש אכ"א אופטימי מדי".
ומי אשם במצב שנוצר אם לא קברניטינו? ראש אכ"א מודאג מאוד אך מנהיגינו עסוקים בחשבונאות פוליטית. הסרת הצעת החוק לצמצום השתמטות הבנות מצה"ל היא מעשה איוולת וזה ברור, אך מעבר לכך - זהו מעשה נבזי כלפי כל אלה המשרתים, בנים ובנות כאחד.
חיילים וחיילות יקרים! אל תהיו טמבלים ותלכו שולל אחר מעשים בלתי אחראים של מנהיגים. ההיסטוריה מלאה במנהיגים בלתי ראויים. אתם כן ראויים לכל שבח על תרומתכם העצומה לביטחון אזרחי ישראל. גם כשתשתחררו תיווכחו שהמדינה אינה מוקירה לכם תודה. אתם תעבדו, תלמדו, תשרתו במילואים ושום הטבה משמעותית לא תקבלו. נחמה פורתא תהיה לכם, אולי, בכך שגם אלה שקדמו לכם ואלה שיבואו אחריכם, יקבלו את אותו היחס.
מי שאשם בקיומה של תופעת המשתמטים הם המנהיגים. בידם היכולת לגרום לכך שאף מגזר או מגדר לא ישתמט. הם אינם רוצים בכך או שאינם יכולים לשנות. אתם כן: ביום הבוחר, בצורה דמוקרטית וחוקית, יש לשלוח הביתה את אלה אשר הפרו את מחויבותם לכם.
