פּוֹנַאר מילים: שמערקע (שמריה) קצ'רגינסקי (קאטשרגינסקי) לחן: אלכסנדר תמיר תרגום: אברהם שלונסקי השיר זכה לשלושה ביצועים יפים ביצוע: דורית ראובני, חוה אלברשטיין, וצילה דגן שֶׁקֶט, שֶׁקֶט, בְּנִי נַחְרִישָׁה!

כָּאן צוֹמְחִים קְבָרִים,

הַשּׂוֹנְאִים אוֹתָם נָטָעוּ

פֹּה מֵעֲבָרִים.

אֶל פּוֹנַאר דְּרָכִים יוֹבִילוּ,

דֶּרֶךְ אֵין לַחְזֹר,

לִבְלִי שׁוּב הָלַךְ לוֹ אַבָּא

וְעִמּוֹ הָאוֹר.

שֶׁקֶט, בְּנִי לִי, מַטְמוֹנִי לִי,

אַל נִבְכֶּה בִּכְאֵב!

כִּי בֵּין כֹּה וָכֹה בִּכְיֵנוּ

לֹא יָבִין אוֹיֵב,

גַּם הַיָּם גְּבוּלוֹת וָחוֹף לוֹ,

גַּם הַכֶּלֶא סְיָג וָסוֹף לוֹ -

עֱנוּתֵנוּ זֹאת

הִיא בְּלִי גְּבוּלוֹת,

הִיא בְּלִי גְּבוּלוֹת.

תּוֹר אָבִיב בָּא אֶל אַרְצֶךָ,

לָנוּ סְתָו אָבֵל

אוֹר גָּדוֹל בַּכֹּל זָרוּעַ,

וּסְבִיבֵנוּ לֵיל.

כְּבָר הַסְּתָו יַזְהִיב צַמֶּרֶת,

הַמַּכְאוֹב יִגְבַּר,

שַׁכּוּלָה הָאֵם נִשְׁאֶרֶת:

בְּנָהּ הוּא בְּפּוֹנָאר.

מֵי הַוִּילְיָה הַנִּכְבֶּלֶת

כְּבָר יִשְּׂאוּ דָּכְיָם,

זוֹעֲפִים קַרְעֵי הַקֶּרַח

נִשָּׂאִים לַיָּם

תְּמֻגַּר חֶשְׁכַת יָמֵינוּ,

אוֹר גָּדוֹל יִזְרַח עָלֵינוּ,

בּוֹא, פָּרָשׁ, עֲלֵה!

בִּנְךָ קוֹרֵא,

בִּנְךָ קוֹרֵא.

שֶׁקֶט, שֶׁקֶט, אַל בְּסַעַר,

מַבּוּעֵי הַלֵּב!

עַד אֲשֶׁר חוֹמוֹת תִּפֹּלְנָה,

נֵאָלֵם בִּכְאֵב.

אַל נָא, בְּנִי לִי, אַל תִּצְחַק נָא!

לֹא עֵת צְחוֹק עַכְשָׁו:

צַר הָפַךְ אֶת אֲבִיבֵנוּ

לְעָלֶה בַּסְּתָו

אַט יְפַךְ נָא הַמַּבּוּעַ:

שֶׁקֶט, בֵּן רַחוּם!

עִם הַדְּרוֹר יָשׁוּב גַּם אַבָּא

נוּמָה, נוּמָה, נוּם.

וּכְמוֹ וִילְיָה הַמְּשֻׁחְרֶרֶת,

כְּאִילָן עוֹטֶה צַמֶּרֶת,

עוֹד תִּזְכֶּה לְאוֹר

בְּבוֹא הַדְּרוֹר,

בְּבוֹא הַדְּרוֹר! לאחר שהבאנו לפני זמן מה, את ספקותינו ביחס למבצע חילוצו של המשורר הדגול אברהם סוצקבר, מיערות נארוץ', מהפרטיזנקה הסובייטית - ראוי להזכיר כאן משורר יידיש גדול, ידיד קרוב של אברהם סוצקבר, שמריה שמרק'ה קצ'רגינסקי שמו. שגם משיריו הולחנו כמה ליום השואה ואנו שרים אותם בכל שנה. הוא היה במפורש אנטי ציוני, קומוניסט ונגד העברית. זה נורא מאכזב לשמוע זאת, גם עליו וגם על משוררי ייידיש גדולים, אבל זו האמת המצערת. שמרק'ה קצ'רגינסקי היגר עם תום המלחמה (1950) לארגנטינה המעטירה, שהייתה הריכוז היהודי השני בגודלו בעולם אז, ופיכו בה חיי יידיש סוערים. וכך במסע הרצאות על השואה ועל הפרטיזנקה ביערות ועל גטו וילנה - ביידיש כמובן, בפני אלפי שומעים יהודים - הוא נהרג בתאונת מטוס, 1954. המעניין הוא שראשי מפא"י ארגנו בשנת 1949 ביקור של גדולי משוררי היידיש שנותרו בחיים לאחר ההשמדה, במטרה לשלבם במפעל הציוני. זלמן שז"ר, זלמן ארן, ישעיהו אברך, דב סדן ואחרים, ראשיה התרבותיים של מפא"י ההיסטורית, הבינו יפה שחשוב עד מאוד לרתום את שארית סופרי היידיש אל מדינת ישראל הצעירה. שמרקה קצ'רגינסקי היה אף הוא בין המוזמנים, וביקר איתם בארץ, אך לא נשאר בארץ! דרכו של אברהם סוצקבר יכולה הייתה בנקל להיות כדרכו של קצ'רגינסקי, אלא שלסוצקבר חיכתה משפחת אחיו המהנדס בירושלים, שהקדימה לעלות ארצה בטרם שואה. כך שניתן לומר בהחלט ששהותו של סוצקבר בארץ הייתה ברירת מחדל ולא בחירה! בהקשר זה מעניינת עדותו של ליטמן מור, פרטיזן ידוע ומראשי ארגון הפרטיזנים, שנדפסה בספרו, "המלחמה על החיים", הוצאה פרטית, 2005, עמ' 108: "באותו זמן העביר מרקוב, מפקד הבריגדה, למטהו את המשורר אברהם סוצקבר את הצייר אלכסנדר בוגן ואת המשורר שמערקע שמריה קצ'רגינסקי - שנספה לאחר המלחמה בתאונת מטוס בדרום אמריקה - הוא נהרג עם כל אנשי המטוס ליד העיר מנדוסה, אפריל 1954 - כדי לתעד את ההיסטוריה של הבריגאדה. ואז פנה אליי אחד מחבריי לנשק - הלא יהודים - ושאל אותי "איך זה שכל היהודים היסטוריונים?...". נועה ליליאן קצ'רגינסקי קורדובה - פרי באושים מצחין של אב משורר בונדיסט וקומוניסט ועוד לפרשת שמרק'ה קצ'רגינסקי, נולד בשנת 1908, נהרג בתאונת מטוס בשנת 1954. משורר יידיש גדול, ששיריו הולחנו והתפרסמו בכל רחבי מזרח אירופה, ובעולם היידיש כולו, ושאנו שרים בכל שנה, בערב יום השואה, את שירו הידוע "פונאר". כזכור, הבונדיסטים והקומוניסטים מבין ניצולי המשוררים בשואה לא עלו ארצה. הם העדיפו להגר למקומות אחרים. כיוון שאמריקה לא אישרה את כניסת משרתי הקומוניסטים ויוצאי ברית המועצות, בחרו כמה מהם להגר לארגנטינה. שם היה בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה ריכוז יהודי גדול, דובר יידיש. בואנוס איירס הייתה אז מרכז תרבותי, יהודי יידישיסטי גדול. נדפסו שם עיתונים, קמו הוצאות ספרים, ודומה היה ש"ארץ היידיש" שחוסלה במזרח אירופה, קמה לתחייה בארגנטינה. שמריה קצ'רגינסקי בחר להגר לארגנטינה. כבונדיסט ולאחר מכן כקומוניסט אדוק, התחייה הציונית והעברית בארץ לא הייתה חביבה עליו. הוא לא אהב את הציונות גם בווילנה, בשנים שלפני המלחמה. הוא כמובן גם לא אהב את העברית ולא דיבר בה. וכך, לאחר הגירתו לארגנטינה, בשנת 1950, התקבל שם בכבוד גדול וזכה להערכה וחיבה על היותו משורר יידיש מפורסם, לוחם פרטיזן וידיד קרוב לאברהם סוצקבר. פרטים נוספים עליו ראו בערכו בוויקיפדיה העברית. קצ'רגינסקי החל במסע הרצאות בערי ארגנטינה ובארצות אחרות בדרום אמריקה. בשנת 1954, בעת מסע הרצאות סמוך למנדוסה, הוא נהרג בתאונת מטוס (מסוג דקוטה). מותו ייזכר לימים בזכרונותיה של בתו, נועה ליליאן קצ'רגינסקי קורדובה. היא הייתה בעת מותו בת שבע, ולאחר סיפור חיים מעניין, שכלל פעילות בתנועת נוער ציונית, עלייה לישראל, ניסיונות לחיות בקיבוץ, לימודים באוניברסיטה העברית ועוד - היא הפכה ל'מצפניסטית' קיצונית. פרי באושים מצחין ממש, והיגרה לצרפת. נזכרתי בה לאחרונה, בעת שעסקתי בהבהרת הפרק העלום בסיפור חייו הארוכים של אברהם סוצקבר, הקשור ומהודק לסיפור חייו הקצרים של שמרק'ה קצ'רגינסקי. בשנת 2007 פרסמה ליליאן קורדובה וידוי מדהים בכנותו ברשת האינטרנט. הקוראים יכולים למצאו בכתובת זו, ולהתרשם כמוני, כיצד חומץ אנטי ציוני מווילנה, מצמיח חומץ בת חומץ בארגנטינה. אפילו לא הזלתי דמעה אחת של השתתפות בצערה על ההתעללות - לדבריה - של שירותי הביטחון בה ובחבריה הבאושים מתנועת 'שי"ח'. קשה להבין כיצד נולדת שנאה שכזו לישראל, לעברית וליהדות בכלל. ומעניין אותי במיוחד, עד כמה השפיעה עליה דמותו הגדולה אך הבעייתית של אביה, המשורר שמריה-שמרק'ה קצ'רגינסקי. לסיום, הנה חלק מדבריה של נועה ליליאן קצ'רגינסקי קורדובה באתר של מצפן ברשת: "הייתה לי סיבה נוספת, אישית. זה לא היה פשוט לעזוב סתם כך את בית הוריי, (אבי נהרג בתאונת מטוסים כשהייתי בת שבע), אבל ראיתי בעזיבת הבית צעד של שחרור מכבלי המשפחה, תרבותה, דרישותיה, זהותה. "היגרתי למדינת ישראל ב-1969, בהיותי בת 21. לא הרגשתי זרה, הרגשתי ניכור. לא הרגשתי זרה, כי הכרתי אנשים רבים, ארגנטינאים שהיגרו לפני וגם קרובי משפחה שקיבלו אותי בזרועות פתוחות. ניכור - כן, די והותר, עמוק. תרבות שמאל, תרבות מארכסיסטית, הייתה בישראל לא 'מן המניין'. "באוניברסיטה העברית, שבה למדתי ספרות, הייתה קבוצה שלימים נקראה שי"ח (שמאל ישראלי חדש), ובה קומוניסטים לשעבר וכל מיני שמאלנים שהיו קרובים ל'אסכולת פרנקפורט'. באמונתי הציונית הצרופה היו כבר בקיעים, ונוכחתי לדעת שיש לי עם מי לדבר ולפעול". ולבסוף, לרענון זכרונם של הקוראים, הנה ההודעה על מותו של קצ'רגינסקי בעיתון "דבר", 29.4.1954:

• בואנוס איירס, 28 באפריל, סוכנות סט"א.
  שמריהו קצ'רגינסקי היה בין קורבנות תאונת מטוס, שאירעה מעל למחוז לה ראולה, שבארגנטינה.
  בתאונה נהרגו 20 נוסעים ו-4 אנשי הצוות. המנוח, בן 46, היה מנהל הוצאת הספרים "קיום", של מפלגת פועלי-ציון צעירי-ציון בארגנטינה. יליד וילנה, ביקר בארץ. חיבר את הספר "הייתי פרטיזן". הניח אלמנה ובת.