"הנשק העוצמתי ביותר"

באוקטובר 2008, לקראת פגישה עם ראש ממשלת קירגיסטן, נועד הנסיך אנדרו עם כמה נתינים בריטים ובהם שגריר בריטניה במדינה. זה האחרון הזמין את שגרירת ארה"ב להצטרף למפגש. התוצאה: מברק שהודלף לאתר ויקיליקס ובו, בין היתר, מצוטט הנסיך אנדרו מתלונן על כך שעיתונאים מקשים על החיים. "העיתונאים (קללה) האלה, במיוחד מהנשיונל 'גרדיאן', שתוחבים את אפיהם לכל מקום", מצוטט אנדרו במברק, כשהוא מתכוון לעיתון ה"גרדיאן" הבריטי (את הצנזורה על הגידוף שהשמיע אנדרו ביצעה השגרירה במסמך המקורי). בהמשך נכתב כי הנסיך הלין על כך שאותם עיתונאים "מקשים על אנשי עסקים בריטים לעשות עסקים". קהל הנוכחים, כך מצוין, מחא כפיים. הבולטות שהעניק הנסיך אנדרו ל"גרדיאן" על פני כלי התקשורת בבריטניה אירונית, שכן ה"גרדיאן" היה אחד מכלי התקשורת המרכזיים ששיתפו פעולה בפרסום המברקים המסווגים של מחלקת המדינה האמריקנית. גם על המברק הזה דיווח בהרחבה. נכון להיום פורסמו 1,344 מסמכים, פחות מאחוז מסך המברקים הדיפלומטיים שבידי ויקיליקס, אך גם השיעור הזה אוצר בחובו מידע רב, בין היתר על עיתונאים וכלי תקשורת בעולם. כמה מהם נסקרו כאן לפני ימים אחדים, ומאז פורסמו עוד כמה וכמה מברקים שכאלה. מברק מרומא, למשל, דיווח למשרד החוץ בארה"ב על החשד כי ענקית האנרגיה האיטלקייה ENI מעבירה תשלומים קבועים לעיתונאים כדי שיקדמו את עסקיה. מברק ממוסקבה דיווח על בקשות של עיתונאים רוסים לקבל מקלט מדיני. מברק שנשלח מניו-זילנד סקר את הקריירות של עיתונאים מהמדינה שהוזמנו לתוכניות השתלמות בארה"ב, ומציין כי "מנסיוננו יש מעט מאוד תוכניות שמשפיעות על מקבלי החלטות בהווה ובעתיד". מברק מארגנטינה דיווח על הטענה כי במאי 2007, בעת שכיהן כשר הפנים של המדינה, שכר אניבל פרננדז את שירותיו של צוות של חוקרים שהורכב מקציני צבא ומודיעין בדימוס, והורה להם לנטר באופן סמוי חשבונות אימייל של בכירים רבים, ביניהם עיתונאים, שחשד בהם כי הם ביקורתיים כלפי מי שכיהן אז כנשיא המדינה, נסטור קירשנר. ברוב המקרים המברקים מזכירים כלי תקשורת ועיתונאים באופן אגבי, אך לעתים כל תוכן המברק מוקדש להם. מברק שנשלח בדצמבר 2008 מבירת בוליביה, לה-פאס, מתאר את מה שמכונה "המתקפה של נשיא בוליביה אוו מוראלס על התקשורת". על-פי מברק זה, "באמצעות מתקפות מילוליות וכלכליות, מנסה ממשלת בוליביה לבצע מניפולציה באופן שבו מסוקרות החדשות במדינה". הדיווח מפרט כיצד: העיתון הגדול ביותר בבירה, "La Razon", קיבל דרישה לתשלום קנס בסך 5 מיליון דולר בשל "התחמקות מתשלומי מס". בשגרירות ארה"ב התפרש הצעד הזה כניסיון להפחיד את בעלי העיתון ולהשפיע על התוכן המערכתי שלו. עוד מדווח כי ממשלת בוליביה, שהלאימה כמה חברות ענק, עושה שימוש בתקציבי הפרסום המשמעותיים שעומדים כעת לרשותה "כדי לדחוק את העיתונות אל עבר יחס חיובי יותר אל מדיניותה". על-פי המברק, תקציבי הפרסום הללו מחולקים בנדיבות לעיתונים שמחמיאים למדיניות הממשלה ובקמצנות לעיתונים שמתנגדים לה. במברק מצוין כי למעט תחנת שידור אחת, כל כלי התקשורת המרכזיים במדינה מפרסמים מודעות ופרסומות מטעם הממשלה, "כולל פרסומות שמגדירות את כלי התקשורת כשקרנים ומציעות לבוליביאנים לא לבטוח במה שהם קוראים, רואים או שומעים בתקשורת. באופן אירוני, אותם כלי תקשורת מפרסמים ביקורת בגנות הממשלה במהלך אותם שידורים או אותם גליונות עיתון שבהם כלולות המודעות נגד כלי התקשורת". מברק שנשלח בתחילת השנה האחרונה מסראייבו, בירת בוסניה והרצגובינה, מגולל את סיפורו של איל התקשורת המקומי פרודין רדונציץ' (Fahrudin Radončić), שהחליט לנסות להשתלב בזירה הפוליטית של המדינה. רדונציץ' הוא הבעלים של העיתון הנפוץ ביותר בבוסניה והרצגובינה, "Dnevni Avaz", שעל-פי המברק "הפך לכלי רב עוצמה" של רדונציץ' נגד מתנגדיו, "בעיקר רשויות המשטרה החוקרות את חלקו בפרשיות שחיתות", בין היתר הלבנת הון וקשרים עם סוחר סמים בינלאומי. המברק מתאר את השימוש הפוליטי שעושה איל התקשורת בעיתון וכיצד מתנגדיו הפוליטיים וחוקריו ברשויות אכיפת החוק הופכים מושאים לביקורת נוקבת מעל דפי העיתון. הדמות הציבורית היחידה שהעיתון לא ביקר מעולם, כך מצוין במברק, הוא מנהיג הקהילה המוסלמית בבוסניה. לא רק שהעיתון של רדונציץ' מצטט את המנהיג המוסלמי תדיר ולועג לכלי תקשורת שמבקרים אותו, העיתון פירסם מה שמוגדר כ"פרשנות נוספת" לאחר שבית משפט הרשיע אימאם בוסני בפדופיליה. נוסף על כך, מצוין במברק, מי שהעיתון תומך בו, זוכה בדרך כלל בבחירות. אלא שכעת, מוסבר, רדונציץ' אינו מסתפק בהשפעה מרחוק על פוליטיקאים העושים כרצונו, והחליט להצטרף לזירה הפוליטית. "אין כמעט ספק כי רדונציץ' מבקש לעצמו מעמד פוליטי כדי להבטיח הגנה מחקירות עסקיו הלא-חוקיים", נכתב במברק החוזה כי העיתון שבבעלותו יהיה "הנשק העוצמתי ביותר" שלו במהלך הבחירות. מברק שנשלח מבייג'ינג בנובמבר 2007 מתאר את המגבלות שהטילו הרשויות בסין על העיתונאים המקומיים והזרים שבאו לסקר את הקונגרס ה-17 של המפלגה הקומוניסטית. המפלגה, כך מדווח, התפארה במספר שיא של אישורים שהעניקה לעיתונאים מקומיים (807) וזרים (1,135), ובכך שהחליטה לקיים יותר מסיבות עיתונאים מבעבר ולאפשר גישה חופשית יותר לנציגי הקונגרס. אלא שעל-פי המברק, המסתמך על שיחות של דיפלומטים אמריקנים עם עיתונאים ומקורות סיניים, הפתיחות הייתה שטחית בלבד. בפועל שמרה הממשלה הסינית על יד קפוצה בכל הנוגע לכלי התקשורת במדינה. העיתונאים המקומיים, ששמם נמחק מהמסמך על-ידי ויקיליקס, מספרים כי אומנם ניכרה גישה חופשית יחסית לבאי הקונגרס, אך זו "הסתכמה בלא יותר מאפשרות להאזין למגוון רחב יותר של מנהיגי המפלגה מהללים ברובוטיות את הדוח הפוליטי של המזכ"ל חו ג'ינטאו". יתר על כן, הצנזורה הקשה הפכה את הפגישות שהתקיימו ללא רלוונטיות, שכן לא ניתן היה לפרסם דבר מפי מי שבכל זאת אמר משהו בעל ערך. אחד העיתונאים מגדיר את הסיקור הסיני של הקונגרס "חסר משמעות". עיתונאי סיני אחר שדיבר עם הדיפלומטים האמריקנים ציין כי את מידת החופש בעיתונות הסינית ניתן להעריך על-פי העובדה שלמחרת יום מכריע בקונגרס, כמעט כל העיתונים בסין פירסמו עמוד שער זהה שבראשו הכותרת "חו ג'ינטאו נבחר למזכ"ל". רק עיתון אחד, "Nanfang Dushi Bao", חרג ופירסם כותרת שונה ("עדיין תשעה חברי מועצה ותיקים, ארבעה חדשים"). בהסתמך על מקורות סיניים, המברק מעלה גם את הטענה כי המפלגה הקומוניסטית בסין ביצעה מניפולציה מוצלחת על התקשורת הבינלאומית בזמן האולימפיאדה, במסיבות עיתונאים ובסיורים באתרי האולימפיאדה ברחבי המדינה. לבד מתלונות על צנזורה בעיתונות המודפסת והמקוונת בסין, מסופר עוד כי המפלגה הקומוניסטית הורתה לכלי התקשורת במדינה לספק סיקור "מרומם" ולהימנע מפרסום סיפורים שליליים במהלך ימי הקונגרס. "היו כלי תקשורת שלקחו את ההנחיה להימנע מחדשות שליליות עד לקצה", נכתב במברק. בערוץ הטלוויזיה CCTV, כך מסופר, החליטו המנהלים לצנזר כל תמונה "שלילית", ועל כן נמנעו מלשדר צילומים של אנשים בוכים, בלי קשר לנסיבות הבכי. "אפילו תוכניות טבע שהציגו חיות צדות והורגות טרף נחתכו", נכתב במברק, "משום שסצינות כאלה נחשבות ל'בלתי הרמוניות'".

מסמכים קשורים:

- האלטרנטיבה הסינית - דרך המשי לסין - סין מחיר השתיקה - מה עושות האיילות - סקפטיים יותר