קשה, קשה מאוד, שלא להבחין בניסיונות הנואלים של התקשורת להפיל את ממשלת נתניהו בכל מחיר. זר לא יבין זאת, הוא לתומו יחשוב כי ה"דאגה" והסערה התקשורתית היא אכן דאגה כנה למשפחות השכולות ורצון לתקן את המחדלים. ובכן, הבל ורעות רוח! האמת המצערת היא שכל זה מעניין את התקשורת כשלג דאשתקד. את התקשורת מעניין דבר אחד ועיקרי: לערוף את ראשם של
בנימין נתניהו ואלי ישי.
המטרה, כידוע, מקדשת את האמצעים. ברדיו מראיינים את מר ביטון, אביו של רועי ביטון שנספה באסון השריפה בכרמל: "מה בדעתכם לעשות כעת?", מלהיטה אותו המנחה. "אנחנו לא נעבור על כך לסדר היום", הוא משיב. "האם תדרשו ועדת חקירה ממלכתית?". "בוודאי, אנחנו נסגור את החשבון עם האחראים למות הבנים שלנו", הוא עונה. ושוב: "אתה מודע לזה שראש הממשלה מתנגד לוועדת החקירה? אתה חושב שהוא וממשלתו מנסים להסתיר את אחריותם?". המנחה מנצלת בציניות וברשעות את אבלו וכאבו של מר ביטון וממש "מרימה לו להנחתה". הוא, השרוי באבל, אינו רוצה ואינו מסוגל להבחין כי הוא מנוצל בציניות וברשעות, שהרי מדובר במניפולציה זולה מבית היוצר של התקשורת הישראלית, ששנאת נתניהו, כידוע, מעבירה אותה על דעתה.
יש לשער שניצב בדימוס זאב אבן-חן ומחותנו, שאף הוא ניצב בדימוס, לא הצביעו לנתניהו. זכותם. אך לנצל את כאבו של האב על-מנת שב"אולפן שישי" של ה"פוליטיקאי לעתיד"
יאיר לפיד ישתלח בנתניהו ובממשלתו, לנצל את כאב מחותנו של אבן-חן כדי שיתפרץ בצורה מבישה כנגד נתניהו - זו צביעות ותופעה מבישה החושפת את האינטרס הגלוי של התקשורת להפיל את נתניהו גם במחיר של ניצול משפחות שכולות לשם כך!
הרי לפני 15 שנים, ב"ימי אוסלו הנפלאים", תקופה בה חטפנו אוטובוסים מתפוצצים, תקופה בה הומצא המשפט המכובס והמקומם "קרבנות שלום" - שתקה התקשורת ואיתרגה את מדיניות ממשלת אוסלו. לא הובאו משפחות שכולות שיקיריהן - אבות ואמהות אשר יצאו בבוקר באוטובוסים העירוניים לעבודה, וחיילים שיצאו לבסיסם הצבאי - הפכו בן-רגע ל"קרבנות שלום". הרי היו משפחות שהתקוממו כנגד מדיניות הממשלה באותה תקופה, התקוממו על הביטוי במשפט המקומם והמכובס "קרבנות שלום", התקוממו ודרשו את ראשה של הממשלה, שהייתה אחראית באופן ישיר להפקרת הביטחון של אזרחי המדינה לאותן כנופיות-
יאסר ערפאת, אותן הביאה מתוניס וציידה בכספים ובנשק. האם שמענו אז את דברי אותן משפחות באולפני הרדיו והטלוויזיה? כלום! נאדה!
תהליך אוסלו הוכשר ואותרג בתקשורת וכל מתנגדיו הושתקו בבחינת היותם "אויבי השלום", ממש כפי שהיה מקובל במשטרים טוטליטאריים! ארגון "אלמגור", המייצג את משפחות נפגעי הטרור, ניסה שוב ושוב לפנות לתקשורת על-מנת שזו תיתן במה לטיעוניו נגד מדיניות הממשלה ונגד "קרבנות השלום", אך התקשורת בשלה, השתיקה כל ביקורת על "תהליך אוסלו המקודש".
את מי הביאה התקשורת לאולפניה? למי נתנה ייצוג? לאותן משפחות שכולות ה"דוגלות בדו-קיום". אישים כרוני הירשנזון, שבנו נהרג בפיגוע על-ידי מחבלים; כיצחק פרנקנטל ו
נחום ברנע, שהאחרון אף הגדיל ואמר מעל המצבה של בנו המנוח כי "אני בטוח בני כי אתה אינך כועס על מרצחיך". את המשפחות המייצגות את האג'נדה השמאלנית שהלכה ותמכה בצורה עיוורת בהסכמי אוסלו הביאו לאולפני הטלוויזיה והרדיו, וזאת למרות שהן ייצגו מיעוט זניח בקרב כלל המשפחות השכולות.
לא בער אז לתקשורת להקים ועדת חקירה על-מנת לבחון המחדלים של הסכמי אוסלו, אשר הביאו את ההידרדרות במצב הביטחוני ואת גל הפיגועים הנרחב, שכלל הרבה יותר קרבנות מ-43 קורבנות השריפה האחרונה! אדרבה - המונח המכובס והמקומם "קרבנות שלום" הוזכר שוב ושוב בתקשורת. כאשר בוחנים את המהירות בה הובאו זאב אבן-חן ומחותנו לתקשורת עוד לפני תום השבעה, וזאת על-מנת לתקוף את הממשלה על "מחדליה", לעומת ההתעלמות המוחלטת מכל אותן משפחות שכולות של "ימי אוסלו" - ניתן להסיק מסקנה ברורה: התקשורת צבועה, רדודה, צינית להחריד, מאתרגת אג'נדה שמאלנית, מזדהה בצורה מוחלטת וללא שום ספקות ותהיות עם כל מעשיהן של ממשלות שמאל יהיו המחירים אשר יהיו, ומאידך-גיסא "מחפשת בנרות" כיצד ניתן יהיה להפיל את ממשלות הימין על כל צעד ושעל.
זו תקשורת מאתרגת!
זו תקשורת מטעם!
זו בטח לא תקשורת רצינית וחוקרת!
והחשוב מכל - הדבר האחרון אותו ניתן לומר על תקשורת זו הוא ש"אלה הם כלבי השמירה של הדמוקרטיה". תקשורת שאיתרגה רודן מושחת כאריאל שרון שגנב מנדטים מהליכוד, ציפצף על משאל המתפקדים והפר את התחייבותיו לבוחר - היא בטח לא תקשורת הדואגת לטובת הציבור או לדמוקרטיה. ההפך הוא הנכון...
