הצגת "סונטת קרויצר" שעובדה מסיפורו של לב טולסטוי, היא הצגת יחיד של משה איבגי. איבגי מוכר וחביב מאד מסרטים וסדרות טלוויזיה, בין היתר - סידרת "הבורר" המצוינת. לאחרונה צורף כשחקן לתיאטרון גשר. ברור שאיבגי לא עושה זאת בעבור התשלום הצנוע, אלא כדי לספק את הצורך בהכרת קהל צופי התיאטרון האיכותי בו. כך עשה תפקידים יפים ב"הבן הבכור" וב"שש דמויות מחפשות מחבר".
למעשה, מה שלא מופיע ברזומה שלו, הוא כיצד הוא התחיל. זכיתי להיות לפני שנים רבות, מבקרת התיאטרון היחידה שראתה את הופעתו הראשונה על במה - ב"המרתף העליון" ב"בית לסין", במחזה "ביער ביער" עם אורי גבריאל, על שני אסירים בתא אחד. (מאז, נסקה הקריירה של שניהם בסרטים כזוג פושעים קטנים). שניהם היו נפלאים במחזה זה, וזכו לביקורת חיובית שלי ב"העולם הזה".
היצירה הספרותית של טולסטוי, עם המוזיקה של בטהובן, התפאורה המורכבת עם הטריקים של יבגני אריה, וכל שאר המרכיבים - כל אלה ביחד לא צלחו לחפות על קולו הצרוד עם המינעד המצומצם של איבגי. עם כל המאמצים - המטלה הייתה גדולה מדי על כתפי השחקן המוערך. לאיבגי יש את הקסם האישי שלו, שעל הבימה הגדולה, ולגמרי לבדו, התמסמס והועם. איבגי הוא שחקן של צוות. האנרגיות שלו נוצרות כשיש תגובה למילותיו והבעותיו. כאן חסרו לו הפינג פונג המילולי והפרטנרים כדי ליצור את הקסם הבימתי, והצופים נותרו מותשים מהצגת היחיד שארכה שעה וחצי, אורך לא רגיל להצגת יחיד.
נחכה בכיליון עיניים שסידרת "הבורר" תוקרן גם לצופי הלווין.