שלב ההוכחות במסגרת תביעתה של עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ' הסתיים. התיק מעניין במיוחד את התקשורת ופחות את הציבור, שכן הוא עוסק באחד הנושאים העקרוניים מנקודת ראותו של עיתונאי - שמירת חיסיון מקורותיו. החיסיון העיתונאי הוכר, במגבלות, כראוי להגנה של המשפט וזאת מתוך הערכה שקיומו הוא תנאי לעיתונות חופשית באמת ולנגישות למידע. החיסיון, כשמו כן הוא, חיסיון עיתונאי ולא נועד להגנה על מי שמסר מידע שלא כדין.
כעת נותר לבית המשפט לקבוע אם
עיתון הארץ התרשל בשמירת זהותה של עו"ד גלאט-ברקוביץ' כמקור עיתונאי ואם הוא חב כלפיה חובת זהירות. שאלה זו חורגת בהרבה משאלת היחס שבין עו"ד גלאט-ברקוביץ' - המקור העיתונאי שנחשף, לעיתון 'הארץ'.
התמיהות
הפרשה מעוררת כמה וכמה תמיהות. מצד אחד אין ספק שהמקור התגלה וקיים ויכוח מי האחראי להיחשפותו. לו היה 'הארץ' עיתון ראוי לשמו, הוא לא היה מתווכח בכלל בשאלת האחריות והיה נוטל אותה על עצמו (בכפוף אולי לטענת אשם תורם מצד המקור). עיתון ראוי לשמו היה מודיע כי אירעה תקלה ואפילו אירעה שלא ברשלנותו, עדיין הוא רואה עצמו מוסרית מחויב למקורותיו ולכן הוא נכון לפצות מקור על כל נזק שנגרם לו.
עיתון 'הארץ', כנראה, אינו עיתון ראוי לשמו, למרות יומרותיו; ואם לא תושג פשרה, יתקבל פסק-דין בשאלת האחריות; ואם ייקבע שהעיתון התרשל, יעברו אולי לדון בנזק. יש המסתייגים מפיצול הדיון בין שאלת הנזק לשאלת האחריות - ובמקרה זה אכן השאלות אחוזות זו בזו. גם אם תוכר אחריות העיתון, האם מן הראוי, למשל, לפסוק לתובעת אובדן שכרה בפרקליטות בעוד שלאור התנהגותה ספק אם היא הייתה ראויה להמשיך ולעבוד בה? - שאלה מעניינת. האם ראוי לפסוק לעו"ד גלאט-ברקוביץ' אובדן הכנסה עבור התקופה בה נשלל רישיון עריכת הדין שלה עקב המעשה? - גם זו שאלה מעניינת.
ה-שאלה
נדמה לי (על בסיס הפרסומים בלבד), ששאלה אחת לא עלתה לדיון. אני מניח שבאי-כוח
עיתון הארץ לא יעלו את הטענה, אם כי אי-אפשר לדעת. השאלה היא האם קיימת בכלל חובת זהירות של עיתון כלפי מקור שהעביר לו מידע באופן בלתי חוקי ופסול. האם בית המשפט, מיוזמתו, אינו חייב לומר למקור - במקרה זה עו"ד גלאט-ברקוביץ' כי על-פי הכלל "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" לא תוקנה לה בכלל עילת תביעה, בשל העובדה שזהותה כמי שמסרה מידע חסוי נחשפה. אם אף צד אינו מעלה שאלה זו עדיין, לטעמי על בית המשפט לדון בה מיוזמתו.
ייתכן שבסופו של יום ייקבע שעיתון 'הארץ' אכן התרשל בשמירת מקורותיו, אולם מאחר שהמקור ביצע עבירה פלילית והפר אמונים בכך שהעביר את המידע, אין מחדלו של העיתון מקנה זכות תביעה למקור שנחשף. אם לא זו תהיה התוצאה, הרי שאינטרס של מקור שמעביר מידע בעבירה לחיסיון יהפוך להיות זכות מוגנת במשפט - תוצאה די מוזרה שספק אם עיקרון חופש העיתונות יכול להצדיקה, ואני גם בספק אם הפסיקה שיצרה את החיסיון העיתונאי התכוונה לתוצאה כזו.