אז איפה, איפה הן, ה'לורי' וה'טרולי'? (ב')

לאחרונה ממש הועלה העיתון "דבר" הוותיק לרשת האינטרנט, וניתן לדפדף בו בחיני חינם. בינתיים הועלו רק מחצית שנותיו, משנת יסודו 1925 ועד שנת 1968. הכניסה אל העיתון היא דרך דף הבית של בית הספרים הלאומי בירושלים. אוצר עצום ורב הונח על שולחנו של כל חובב היסטוריה! בלחיצת כפתור אחת - ואתם מזנקים במנהרת זמן מקסימה, ישר אל לב לבם של מאורעות תרצ"ו תרצ"ט. אז נכון שלא מצאתי את הידיעה המספרת על שובו של התינוק עם אמו מבית היולדות שב'בילינסון', לקיבוץ המותקף בעמק חפר. ונכון שלא מצאתי את הסיפור על האוטובוס המשוריין, ועל גרשון מכפר ויתקין, הנהג הוותיק, שהיה מזהיר את הנוסעים: להוריד את הראשים, לרדת לרצפה. כפר ויתקין כבר מאחורינו! ונכון שלא מצאתי בגליונות "דבר" שום רמז על מי שיכתוב לימים ספר שירים על ילדותו בשם "ילוד תרצ"ח", אבל מצאתי דברים רבים אחרים. וביניהם סיפורי הפלאות של הטרולי. הנה למשל ידיעה אופיינית. תאונות הדרכים הנוראות של מפגשי מכוניות ורכבת אירעו כבר אז, לא להאמין. בספטמבר 1938 אנחנו קוראים: טרולי מתנגש במכונית נוסעים. תל אביב, הבוקר ב-10 נסע טרולי, בודק-פסים, מתחנת הרכבת ביפו אל התחנה בתל אביב. בהגיעו להצטלבות (צ' - צ'טלבות בסלנג של היום...) ברחוב אלנבי היה השער [המחסום] פתוח, והחץ המסמן אם הדרך פנויה, היה בסימן "לאו" (לא הבנתי מה זה?). מכונית "המעביר" שמספרה 8545 מקו מספר 5, שנסעה מרחוב העליה, התנגשה בטרולי שעבר במהירות מרובה. רק בדרך נס לא ניזוק איש מהנוסעים. אולם המכונית ניזוקה... הטרולי היה נהוג בידי ערבי (כמובן...). שומרת השער (אז ישבו גם נשים במחסומי הרכבת, שלא כמו היום...) מוסרת לנו, כי לא באה מתחנת יפו כל הודעה על בוא הטרולי. וגם המעבר שברחוב הרצל היה פתוח בעת עבור הטרולי. הטרולי קנתה את תהילתה בעת המלחמה להגנת מסילת הברזל. בשנות המאורעות היו מעשי חבלה ברכבת יומיומיים. הנה ידיעה אופיינית: פברואר 1938. שוב פורקו הפסים ליד טול-כרם. קטר ו-8 קרונות-משא ירדו מהפסים. רכבת-משא ירדה מן הפסים אמש ב-10.30 בק"מ ה-70 בין טול-כרם וקלקיליה. עקב פירוק פסים במסילה. הקטר ושמונה קרונות טעונים משא ירדו מהפסים וניזוקו. הנהג ניצול. כחצי שעה לפני המקרה עברה רכבת-המשמר (הטרולי) במקום הזה, והכל היה בסדר. מלאכת הפירוק נעשתה, כפי הנראה, מיד לאחר שעבר הטרולי, ומתוך ידיעה שעתידה לבוא רכבת-משא. יתר רכבות-המשא שבאו מחיפה בשעה מאוחרת יותר, נשארו ללון בתחנת חדרה. על הטרולי נסעו פועלים יהודים וערבים לתיקון המסילה. על הטרולי נסעו הנוטרים השוטרים וחיילים בריטיים, לחוש לקרבות ולהתלקחויות המרד הערבי. ובכל זאת את שירי התהילה שרו ל"טנדר" ולא לטרולי! בעזרת הטרולי נשמר הקשר עם ישובים נצורים והועברה אספקה ליישובים שנותקו בשטפונות. חורף 1938 וחודש נובמבר היו גשומים במיוחד. חולדה למשל ניצלה בזכות הטרולי שהועמד לרשות הקבוצה המנותקת ממי הגשמים. וגליונות העבר של היומון "דבר", מספרים עוד סיפורי תהילה רבים על הטרולי. ולמרות זאת הבחורים הנחשקים נסעו דווקא בטנדר. הטרולי נסעה מחיפה עד עזה, אבל שירי התהילה דיברו על מדן ועד באר שבע. מעין המפרץ ועד ים המלח. בקרב על תודעת הזיכרון השירי שלנו זכה הטנדר הנוסע של הנוטרים הגיבורים. וקרונית הפלאים, הטרולי, נשכחה. העלמה בעלת הניב המזרחי, יפהפייה ארצישראלית העורגת אל אהובה, יצאה מתחת ידו של יעקב אורלנד מלאת תשוקה אל הטנדר הנוסע דווקא. ולא נמצא משורר שישיר על הטרולי. אפילו לא אותו משורר, ילוד תרצ"ח, שרק במזל שב אל ביתו באוטובוס משוריין ולא בקרון-המשמר המנדטורי.