כן לפולארד, לא לגלעד שליט

אתחיל מהסוף: אין יהודי בישראל שלא היה רוצה לראות את גלעד שליט בבית. זה כולל את ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, המפגין נגד משפחת שליט חגי בן-ארצי, וכותב שורות אלה. העסקה לשחרורו לא יצאה לפועל מסיבה אחת: אחריות של המנהיגים. עם כל הכבוד למשפחת גלעד שליט, ויש כבוד, המאבק שלהם - בניגוד למה שהם טוענים - אינו מוסרי. הם ותומכיהם יגידו "ערכים", ואני אגיד: בדיוק ההיפך. הם יגידו לי: מי אתה שתקבע מה מוסרי ומה לא, ואני אשיב: מי אתם שתקבעו? אני סולד מצורת המאבק שלהם. מישהו אמר להם שראש הממשלה לחיץ, והם מעמיסים על מצפונו את גורלו של הבן החטוף. מאבק כזה הוא נטול ערכים. כולו אגואיזם צרוף. מבחינתם, השיבו לנו את גלעד ואחרי זה המבול. את האגואיזם הטבעי הזה הם אורזים בערכים ובקלישאות על האתוס הצהלי לפיו "לא מפקירים חייל". ופולארד לא חייל? מדוע אנחנו רואים הבדל בין הנאבקים למען שחרור פולראד, לבין אלה הנאבקים למען גלעד שליט? בהסתייגות מתבקשת אומר, שניתן לזהות אפיון של רוח שמאל ב"קבוצת שליט" ואפיון של רוח ימין ב"קבוצת פולארד". ההבדל בין הקבוצות מוכיח שהערך עליו מדברים דוברי "קבוצת שליט" אינו נכון. אין לחשוד במתנגדי העסקה עם החמאס, שליבם גס באתוס הצה"לי לפיו לא מפקירים חייל. ההיפך הוא הנכון. אם כך, מה מקור ההתנגדות? ההגדרה המדויקת והאובייקטיבית של עסקת שליט כפי שהיא מוצעת, היא כניעה. מי שמגדיר זאת אחרת, אחת משתיים: או שהוא משקר (לעצמו), או שהוא טיפש. מבלי לחטוא בהכללות - השמאל יותר "נוח" להיכנע לערבים. לנכנעים אין מחר. תגידו להם שכניעה לחוטפים תחזק את החמאס ותחליש את מי שהם חפצים בחיזוקו (אבו-מאזן) - עד שגלעד לא בבית - שום דבר לא מעניין אותם. דורשי הכניעה, הם שהעלו את מחירו של גלעד. כשמדובר במו"מ, הלהיטות והנכונות לשלם מחיר גבוה, מזיקים. חייבים לשנות את אופי המאבק. מתאווים ללחוץ על נתניהו, תשנו נושא: השוואת תנאי כליאתם של אלה המופיעים ברשימת החמאס, לתנאי כליאתו של גלעד שליט. לחץ כזה, במקביל להפגנות מול משרדי הצלב האדום, יניב תוצאה יותר טובה. ובאשר ליונתן פולארד, לא נותר לי אלא להזכיר לכולנו את האתוס הצהלי לאמור: אין מפקירים חיילים בשטח...