התקשורת וספין האש שעשתה לליברמן

כבר מזמן הפכה התקשורת הישראלית לתקשורת אקטיביסטית בעלת עמדה ואג'נדה פוליטית ברורות. מרבית כתבי ומגישי החדשות הפנו עורף לדיווח החדשותי האובייקטיבי והאמין, והחלו לאמץ קו חדשותי מגמתי בכסות חדשותית חסרת פניות. גישה זו יצרה מאמרים וכתבות-דעה באצטלה של ידיעה חדשותית. יתרה מכך, "מחוות" שונות כמחוות גוף, הערות עוקצניות ומימיקה מרמזת, ניווטו את קהל הקוראים והצופים הנחשפים לאותן ידיעות להתיישרות עם עמדת הכתבים, לעיתים אף בלי להיות מודעים לכך. הצופים, שמחשיבים את הכתבים ומגישי החדשות למקצועיים, אמינים ואובייקטיבים, לוקחים ברוב המקרים את הדיווחים כאמיתות ועובדות שאינן ניתנות לערעור, וברוב המקרים מעצבים את השקפת עולמם בהתאם לכך. כמה חבל שהמציאות היא האשליה והאשליה היא המציאות. השבוע קיבלנו תזכורת מעיקה לאקטיביזם עיתונאי חובבני ובלתי מקצועי, שבא לידי ביטוי במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 (26.12.10). אודי סגל, כתב ערוץ 2, הכין כתבה המשתלחת בדברי שר החוץ אביגדור ליברמן בכינוס שגרירים שקיים. בכינוס עמד ליברמן בפרץ השקרים והמשטמה הטורקית, ועמד על זכותנו להגיד די לשקרים, לשנאה ולדה-לגיטימציה היומיומית הטורקית. אודי סגל וחבר מרעיו, העדיפו להדגיש את החוצפה הליברמנית לעמוד על האמת והצדק מול השקרים הטורקיים, שכן הגנה שכזו תכעיס את הפריץ הטורקי. או כפי שהיטיבה לתאר יונית לוי: "ומי שמוסיף עוד שמן למדורה הוא שר החוץ אביגדור ליברמן...". כפי שרשמתי בעבר, התקשורת הישראלית רועמת כאשר הדיפלומטיה הישראלית מעזה לעמוד על רגליה האחוריות ולזעוק "לא עוד", ולהפר בכך את חוקי הטבע הבינלאומיים המקובלים הקובעים: יהודי מוכה שותק, ומגיש את הלחי השנייה לסיבוב נוסף. כך זה היה תמיד. כך זה צריך להמשיך.