קמתי היום לבוקר של התפכחות אכזרית מן התפיסה האנושית הבסיסית כי האדם הוא יצור בעל חופש ובחרתי לשתף אתכם בהרגשה ובמועקה הקשה שאני חש כעת. אני רואה את פסק הדין ואת העוול שנעשה לחבריי לדרך כלא מאמין, אבל בוחר לעשות מעשה ולפנות אליכם. החלטתי להביע את הייאוש שבאסון הזה, יחד עם התקווה לתיקונו.
לכולנו הייתה תקווה שהנשיא החדש מדוודב ישפר וישנה את המצב ברוסיה. לא עוד איש קג"ב אלא איש משכיל ודמוקרטי. כשהוא מצויד במילים הנכונות וברקע הראוי, הוא החל לפזר ביטויים מבטיחים כמו "דמוקרטיה", "מודרניזציה" ו"שלטון חוק", הבטיח לשפר את המערכת וליצור עתיד חדש, אך לא זו בלבד שזה לא קרה, אלא שמדוודב התברר כבובה של השלטון, המופעלת ע"י הבמאי הראשי
ולדימיר פוטין. פסק הדין שניתן היום הוא המראה הנקייה ביותר, המשקפת את תיאטרון הבובות המחריד של פוטין.
המערכת השלטונית ברוסיה, בראשותו של פוטין, מנסה להרוס את חבריי חודורקובסקי ולבדב. הם עשו זאת במשפט השני בדיוק כפי שעשו במשפט הראשון, כאשר בשניהם גזר הדין אינו חלק מהליך משפטי כלל וכלל. ביהמ"ש לא השמיע את דברו או ניהל לחבריי משפט הוגן או הגיוני המבוסס על פרטים ועובדות אלא הקריא את סיכום הפרקליטות המוכתב ע"י הקרמלין כפסק דין, והליך של שנתיים תמימות כאילו לא קרה מעולם. המטרה היחידה היא שחודורקובסקי לא יצא מבית הכלא כל עוד פוטין בשלטון.
הסיבה שבגינה פוטין רודף את חודורקובסקי נובעת מכך שהוא פעל, עבד והוביל לשינוי לקראת דמוקרטיה וליברליזם, שעמדו בניגוד חריף לערכי השלטון של פוטין, המייצגים שחיתות ואוטוקרטיה. בתמורה הוא נאשם בהאשמות אבסורדיות.
עליית מחירי הנפט בד-בבד עם עלייתה של המאפיה המושחתת לשלטון, זלזול מוחלט בזכויות ובחיי אדם, עקירת
חופש הביטוי וביטול המערכת המשפטית העצמאית מראים לנו פניה של רוסיה לאן. מעבר לביקורת הקשה והנוקבת על המשטר הרוסי והעומדים בראשו, זועק מסר כללי לעולם כולו. פסק הדין מוכיח כי רוסיה, תחת שלטונו של פוטין, לא רק שאינה יכולה להיות שותפה בינלאומית בחבר המדינות הדמוקרטיות, אלא מהווה סכנה ברורה ומיידית לאנושות כולה.
אני משמיע את קולי, אך לשמחתי אני לא לבד. גל חדש החל לפלס את דרכו לעבר האמת, בדמותם של פעילי ומנהיגי העולם כולו, דוגמת ממשל אובמה, לרבות שרת החוץ של ארצות הברית,
הילרי קלינטון, נשיא הפרלמנט האירופי יז'י בוזק, משרד החוץ של צרפת, ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, ראשי ועדת הלסינקי ארה"ב, שר החוץ של גרמניה גידו וסטרוולה ועוד, חבורה נכבדת של אנשים נאורים, משכילים ואנושיים, שוחרי צדק, מהם כבר לא נוכל להתעלם.
אימרתו המפורסמת של סארטר היא "האדם נידון להיות חופשי". דווקא בשל האמונה כי האדם הוא יצור חופשי מטבעו, הסיפור הזה הופך לטרגי הרבה יותר: האדם מובא לעולם מבלי שבחר בכך ונגזר עליו לחיות. אם במקום לחיות נגזר עליו להירקב בכלא על לא עוול בכפו ומבלי שיינתן לו לכל הפחות משפט צדק, הרי שפסק הדין של חבריי חודרוקובסקי ולבדב חרץ לא רק את גורלם האישי אלא את גורלנו כולנו, כמי שנתנו יד להפסיק שירת חייו של אדם בעודו בחיים, לצלילי תיאטרון בובות חורק ומפחיד.
