בימים האחרונים נדמה כאילו אמורים להיות הבדלים בין יהדות לציונות. האמת היא שאין הבדל, אבל לצערי יש מי שגורם להפרדה זו. בימים בהם רבנים הטוענים לייצוג הדת היהודית מטעם מדינת ישראל, עוסקים בהחתמת רבנים נוספים על הכרזות גזעניות, חשוב שאנחנו, הציונים, נדאג להבהיר שהציונות אינה רואה באמירות גזעניות כמייצגת אותה גם אם הן נאמרות על-ידי אנשי הדת המזוהה עם הציונות.
הדיונים שתקיימו בעבר באו"ם בנושא הציונות והגזענות מחייבים אותנו להזכיר ולפעול למיגור הגזענות והאפליה בגלל היותנו ציונים, בגלל אלו המנסים לטעון נגדנו כגזענים. אין ספק שאמירות הרבנים מקשות עלינו לעשות זאת.
מהי אותה ציונות אשר חשוב כל כך לשמור עליה? הציונות תפסה תאוצה בפעולתו של הרצל והקמתה של ההסתדרות הציונית העולמית (אשר אחר כך ייסדה את הסוכנות היהודית, קק"ל וקרן היסוד). הרצל האמין, וכך כתב ופעל, כי מדינת ישראל חייבת לקום כמקום מפלט לעם היהודי. באותה נשימה הרצל האמין בהקמתה של חברת מופת במדינת היהודים, כזו אשר תהיה אור מוסרי לכל עמי העולם.
כשהקריא בן-גוריון את הכרזת העצמאות בכ"ט בנובמבר ברור היה כי מגילת העצמאות מגדירה את ערכיה של מדינת ישראל ככאלו שיהיו מושתתים על ערכי צדק וחירות, ברוח נביאי ישראל, ותאפשר שיויון זכויות מדיני וחברתי גמור בין כל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע או מין. על ערכים אלו נוסדה המדינה, זוהי מורשתם של דור המייסדים וזוהי חובתנו להמשיך להוביל את הציונות ומדינת ישראל ברוח ערכי היסוד של מגילת העצמאות באמצעות חינוך הדור הצעיר.
כפועל יוצא של הציונות עלינו כאזרחי המדינה הציונית, היהודית והדמוקרטית, לצאת נחרצות כנגד כל גילוי גזענות של כל אדם, כולל דברי רבנים קיצוניים. עלינו להקיא מתוכנו אנשים הפוגעים בלגיטימיות של המדינה הציונית בכל העולם ולמעשה מעודדים גילויי אנטישמיות על-ידי אנשים הטוענים שכך מתנהגים כל היהודים.
הדבר המיידי שיש לעשותו, לאחר שראש הממשלה ונשיא המדינה יצאו פומבית כנגד דברי הרבנים, הוא לפעול באופן אישי כנגד הגזענות. באחריותנו האישית לכתוב, לדבר ולפעול על-מנת למחות את החרפה מעל פני החברה הישראלית. קחו יוזמה, פנו לרשויות, ועימדו על כך שהרבנים הללו, המקבלים את שכרם ממדינת ישראל, יענשו כנדרש. בעשותנו זאת, קולנו המוסרי יישמע ונוכל לעמוד בראש מורם מול כל גילוי אנטישמיות וגזענות המופנה כלפינו ברחבי העולם.