עו"ד
יעקב וינרוט מואשם במתן שוחד לפקיד השומה שוקי ויטה - בכך שהעניק לויטה טיפול משפטי בשכר טירחה מופחת, ובתמורה לכך קבע ויטה שומות מופחתות ללקוחותיו של וינרוט.
חוק העונשין קובע כי "עובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו - מאסר שבע שנים". נשאלת השאלה: מה משמעות התיבה "בעד" המופיעה לעיל? התשובה ברורה ונקבעה באינספור פסקי-דין: "בעד" - פירושו שצריך להתקיים קשר סיבתי בין נתינת המתת לבין הפעולה של מקבל המתת.
ולענייננו, גם בהנחה שיוכח שוינרוט גבה מויטה שכר טירחה מופחת מצד אחד, ויוכח גם ששוקי ויטה קבע ללקוחותיו של וינרוט שומות מופחתות מצד שני - גם אז צריך שיתקיים
קשר סיבתי בין שכר הטירחה המופחת שעו"ד וינרוט גבה מויטה לבין קביעת השומות המופחתות מצד ויטה. במילים אחרות, צריך להראות ששכר הטירחה המופחת הוא זה שהניע את ויטה לקבוע שומות מופחתות ללקוחותיו של וינרוט.
כך למשל, נניח לרגע שעו"ד וינרוט ושוקי ויטה הם אחים וכי וינרוט טיפל וייצג את ויטה - לא תמורת שכר טירחה מופחת אלא בחינם ממש. ובכן, הניתן אז לקבוע כי מה שהניע את ויטה לקבוע ללקוחותיו של וינרוט שומות מופחתות, הוא העובדה שוינרוט ייצג אותו בחינם? ברור שלא. שהרי ברור מאליו במקרה כזה, כי מה שהניע את ויטה לקבוע ללקוחותיו של וינרוט שומות מופחתות אינו העובדה שוינרוט ייצג אותו בחינם, אלא העובדה המכרעת של היותם אחים וקשר הדם ביניהם.
הנה כי כן, יש להתחקות אחר המניע
האמיתי שגרם לויטה לקבוע ללקוחותיו של וינרוט שומות מופחתות. וכך, נשאלת השאלה: אילו וינרוט היה מייצג את שוקי ויטה תמורת שכר טירחה מלא - האם במקרה כזה היה נעלם המניע של ויטה לקבוע ללקוחותיו של וינרוט שומות מופחתות?
התשובה לכך היא שלילית. המניע לא היה נעלם, ולפחות קיים ספק ממשי בעניין זה. כלומר, מה שהניע את ויטה לקבוע שומות מופחתות לא היה שכר הטירחה המופחת שוינרוט גבה ממנו, אלא עצם העובדה שוינרוט, בכבודו ובעצמו, טיפל בו.
במילים אחרות, המתת של וינרוט במקרה זה לא היה כסף או שווה-כסף, אלא... וינרוט עצמו. וינרוט נתן כאן את עצמו, את המוניטין שלו, את המותג שלו וזה היה המתת הייחודי שויטה קיבל ממנו.
בעניין זה אין לנו אלא לפנות ללא אחר מאשר לכתב האישום נגד וינרוט - שם מתארת התביעה את וינרוט כך:
"כישוריו ולקוחותיו, כפי שהציבור התוודע אליהם במהלך השנים, העניקו לנאשם 2 (לוינרוט) מוניטין רב, והפכוהו לאחד מבכירי עורכי הדין בקהילה המשפטית".
עינינו הרואות: וינרוט, כפי שהוא מתואר כאן על-ידי התביעה עצמה, הוא הוא המתת שויטה קיבל ממנו, ואילו שכר הטירחה המופחת - גם אם היה כזה - אינו אלא דבר שולי ואגבי שלא השפיע על שיקוליו של ויטה אם להעניק ללקוחותיו של וינרוט שומה מופחתת.
ובכלל, ניתן להרחיק לכת ולקבוע, שהטיפול המשפטי שמעניק עורך-דין, באשר הוא, ללקוח, הוא לפעמים כה אישי וכה קריטי ורגיש - עד שניתן לומר כי מה ש"משתלט" על מערכת היחסים וקובע את טיב הקשר ההדדי שבין לקוח לעורך-דינו - אינו גובה שכר הטירחה, אלא עוצמת הרגישות האישית, ולפעמים גם עצם הסודיות, של העניין המסוים שעורך-הדין מטפל בו עבור הלקוח. ומקל וחומר הדברים כאשר הלקוח מטופל על-ידי עורך-דין רב-מוניטין הנמנה עם בכירי עורכי הדין בקהילה המשפטית.
ניתן, אפוא, לקבוע במידה רבה של ודאות כי מה שהניע את שוקי ויטה להעניק ללקוחותיו של וינרוט שומות מופחתות - לא היה גובה שכר הטירחה שוינרוט גבה ממנו, אלא עצם העובדה שעורך-דין בדמותו ובמעמדו של וינרוט טיפל בו והיה שותף סוד לענייניו האישיים הרגישים.
הנה כי כן, בהנחה שעצם הייצוג, ללא קשר לגובה שכר הטירחה, אינו מהווה מתת אסורה בדיני השוחד - המסקנה היא שעו"ד וינרוט
לא נתן שוחד לשוקי ויטה.