טעות לעולם חוזרת?

זה נגמר ברצח

דומה כי הכתובת בפרשת רצח האישה מערד הייתה על קיר בית המשפט. אין זה מקרה ראשון שבית המשפט ביטל צו הרחקה מהעיר של בעל אלים לבקשתו, כדי שיוכל לפרנס את משפחתו, ובסופו של דבר זה נגמר ברצח האישה, כפי שקרה גם הפעם - בניגוד להתרעות המשטרה וגורמי הרווחה. השאלה היא, האם בעיני כבוד השופטים זכות הפרנסה של הבעל גדולה יותר מזכות האישה לחיות? מדוע הם לא למדו את הלקח ממקרים קודמים, במיוחד על-רקע רציחות נשים, שכבר הפכו למרבה הצער לחלק בלתי נפרד מהכרוניקה הפלילית? מה עוד צריך לקרות כדי למנוע כרוניקה עגומה זו?.

המת החי

כמה קל היה להאשים את הרבנים באִי תרומת איבריו של הספורטאי אבי כהן ז"ל, למרות כרטיס אד"י שהיה ברשותו. והִנה מתברר שאשתו, כפי שהצהירה בגלוי, היא זו שסרבה לתרומה, כדי שבעלה המנוח, כדבריה, יישאר שלם ויפה כפי שהיה בחייו. אומנם אין לדון את האישה בשעת אֶבלה, כשמֵתה מוטל לפניה, ואין להתווכח עם הרגשתה. זו זכותה. אולם למרבה הצער, המציאות הביולוגית היא שהגופה נרקבת באדמה, ובסופו של דבר נשארים ממנה עצמות בודדות בלבד. לכן ההתנגדות לתרומת איברים, כדי לא לפגום בשלימות הגופה, היא חסרת כל שחר. לעומת זאת, תרומת איברים יכולה להציל חיים של אחרים, וזוהי מצווה גדולה שבצידה תחושת סיפוק עצומה והנצחת המת, שדמו ממשיך לזרום בעורקיהם.

מוטב מאוחר

נכון עשה ח"כ חיים אמסלם, שהחל את תהליך השתלבותו בציונות הדתית, בכינוס של רבני בית א-ל. השקפות הרב בנושאי תורה ועבודה, חֶברה, גיור ועוד תואמות את השקפת התנועה, ואין ספק כי תרומתו לסיעה כרב מזרחי תהיה רבה. חבל שלא שקל מראש הצטרפות למפד"ל, ובכך היה חוסך מחלוקות מיותרות עם תנועת ש"ס, שהסתיימו באקורד צורם של הדחתו המתוקשרת מהמפלגה. אך, כדברי הפתגם הידוע, מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

מדיניות לחוד

ייקור תעריפי התחבורה הציבורית הוא בלתי מוצדק. נסיעה עירונית, העומדת על למעלה מ-6 שקלים, היא בהחלט יקרה לפי כל קנה מידה. יש לזכור כי המשתמשים העיקריים בקווי אגד (ודן) נמנים עם השכבות החלשות, וייקור התעריפים, במקום הוזלתם, הוא הכבדה ממשית על כיסם. יתר על כן, המדיניות המוצהרת של משרד התחבורה היא, כידוע, לעודד את השימוש בתחבורה הציבורית. על-פי מדיניות זו הייתה צפוייה להיות הוזלה בתעריפים. אין ספק שייקור המחירים אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות זו וטופח על פניה. האומנם המשרד נוקט מדיניות לחוד ותעריפים לחוד? לתשומת לב השר ישראל כץ.

צעד שיווקי חכם

הוזלת תעריפי בזק לשיחות הסלולריות, ביותר ממחצית, היא צעד שיווקי נבון ביותר, שהחברה תרוויח ממנה לא פחות מהלקוחות. לא סוד הוא שבעידן התקשורת הסלולרית בזק הפסידה לקוחות רבים בטלפונייה (אך לא באינטרנט), שעברו לטלפונים ניידים. ההוזלה הניכרת הופכת את ההתקשרות מבזק לחברות הסלולר לכדאית מאוד, ולזולה אף יותר מאשר לשיחות בין הטלפונים הניידים, ואין ספק שהיא תחזיר לקוחות לחברה, שיעדיפו להתקשר לנייד בבית ובמשרד (כדברי הפרסומת) מהטלפון הנייח. יש להניח כי הוזלת התעריפים בבזק תיצור תחרות מחירים גם בין החברות הסלולריות, שעד כה דומה שיצרו קרטל ביניהם להשוואת תעריפים לצרכן, וממנה ירוויחו כמובן הלקוחות. עם זאת, אני מקווה שבזק לא תייקר תעריפים אחרים, על חשבון הוזלה זו, כפי שנהגה לעשות בדומה לחברות אחרות.

שוברים קופות

לא סוד הוא שקופות החולים הן כבר מזמן לא רק מוסדות המספקים שירותי בריאות, ואין מדובר במחלקות הטבע של הקופות בעידן הרפואה הטבעית. אחרי שהקופות החלו לשווק שירותי בריאות, כאילו היו מוצרי צריכה לכל דבר, בפרסומות ענק בתקשורת האלקטרונית והכתובה, יש לכל קופה המכבדת את עצמה, איך לא, מחלקת שופינג של ביגוד, כלים ומוצרי חשמל. זאת על-פי מיטב המסורת של החברות המסחריות, בדיוור ישיר, ובהתאם לחוקי המשחק של עולם הפרסום ויחסי ציבור. כל זאת מבלי לפגוע ברמת השירות הרפואי הטוב למבוטחים. לפחות זה מגיע לנו. ותודה לתחרות הקיימת בין הקופות.

עַשֵן או לא?

איך לכבות סיגרייה ולהשאיר אותה שלימה? את התשובה על כך תמצאו בפרסומת. דומני כי הדיסוננס הקוגניטיבי הבוער ביותר בעולם הפרסום שייך לסיגריות. חפיסת הסיגריות המפתה מתנוססת על פני עמוד שלם בעיתון, כשבתחתיתו האזהרה המפורסמת על-פי חוק של משרד הבריאות נגד העישון. אולם בעוד בשנים קודמות האזהרה הופיעה באותיות קטנות של חוזה, שבקושי ניתן להבחין בה בעין בלתי מזויינת, כיום האזהרה בולטת מאוד לעין הקורא ודומה שאי-אפשר להתעלם ממנה. היא גם מופיעה בפירוט ובמגוון של סגנונות, החל מ'העישון מזיק לריאות' ועד האיום בשוט המוות. מעניין לערוך סטטיסטיקה, עד כמה אזהרות אלו יעילות לצמצום העישון, או שהן בגדר ברירת מחדל חוקית ההופכת את החוק (והפרסומת) לבדיחה.

אַמֵץ סֵפר

כל הכבוד ל"ספרייה הציבורית של שמעוני" בירושלים, ספרייה קהילתית מיוחדת במינה, המבוססת על שני עקרונות חשובים. בראש וראשונה העיקרון המנחה הוא: במקום לזרוק לפח, את הספר לספרייה קח! עֶקרון הדגל השני, המונח בבסיס הספרייה, הוא הדדיות. לא רק קח ספר, אלא גם תְּרום. שואלי הספרים מוזמנים אפוא לתרום לא רק ספרים שלהם, אלא גם לסייע בניקוי וקישוט הספרייה ובדרכים נוספות. דומני כי הרעיון המבורך של מִיסוד ספרים נטושים, המבוסס על עקרונות קהילתיים של נתינה תמורת השאלה, מקורו בארצות הברית, וטוב שאוּמץ בארץ. ראוי שמודל הספרייה יועתק לשכונות ולערים נוספות בכל רחבי המדינה.

בפרסום כמו בפרסום

קמפיין תחרות התרומות לעמותות נזקקות, שהשיק בנק לאומי, זכה כצפוי לביקורת חריפה על מיסחור התרומות והקירקס התקשורתי שהתלווה להן. נכון, מדובר בדרגת צדקה נמוכה בהרבה מהאידיאל של מתן בסתר. אולם נראֶה כי בעידן הרייטינג, מה לעשות, החיבור בין עסקים וצדקה עובר דרך הפרסום ועולם הזוהר. עם זאת, דומה כי הקמפיין עשה יחסי ציבור לא רק לבנק, אלא לא פחות לעמותות (מהן בלתי ידועות) שפרצו לתודעה הציבורית, והעלה אותן על המפה. התחרות גם חשפה את מידרוג הפופולריות של העמותות, על-פי כללי המשחק הנוקשים של עולם הפרסום. השורה התחתונה: בפרסום כמו בפרסום, אם לא פרסמתָּ - לא קיימתָּ מצוות צדקה, כבר אמרנו?

אפקט הציפייה?

אף שנגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, לא העלה את הריבית, שוב ירד שערו של הדולר למחרת ברבע אחוז. האם הציפייה לעליית הריבית, בעקבות עליית המחירים במשק ומחירי הדירות הגבוהים, כפי שפורסם בעיתונות, היא שהשפיעה על ירידת ערכו של הדולר בשיעור דומה? פעל כאן אפוא אפקט הציפייה, למרות שזו התבדתה בסופו של דבר. מכל מקום נראֶה כי ההשפעה הריאלית של הריבית בישראל על ערך הדולר היא מועטה, ומגמת הירידה בשער הדולר נמשכת, שכן חולשתו נובעת בעיקר מחולשתו בעולם. ראוי אפוא שהנגיד יקח בחשבון את האינפלציה הצפוייה, בעקבות ייקור המוצרים במשק, ויעלה את הריבית בהתאם.

ביקורת מוצדקת

יצא המרצע מן השק. בירחון הצבאי 'במחנה', שהופיע לאחרונה, הודו חיילים רוסים, שאימם גוייה, בגילוי לב, כי הם מעדיפים לעבור את מסלול הגיור בצבא, ולא דרך הרבנות הראשית, משום שבצבא לא מפשפשים בציציותיהם ולא בודקים אם הם מקיימים מצוות. מתברר אפוא שיש דברים בגוֹ, וכי הביקורת המוטחת נגד הגיור הצה"לי היא מוצדקת. בניגוד לטענה הרווחת אין מדובר בהליך טכני ובפרוצדורה פורמלית בלבד, אלא בחוסר הקפדה על גיור כהלכה. לכן הפיקוח של הרבנות הראשית על הליך הגיור בצה"ל הוא חשוב ביותר. לתשומת לב ח"כ רותם, מיוזמי חוק הגיור.

לא לחלמאות

נכון עשה ארגון להב"ה, שהפיץ את מכתב הרבניות נגד התבוללות בנות בקרב הערבים. אחרי שלא מעט בנות דתיות נפלו במלכודת התעללות שטמנו להן בחורים ערבים, כשדרושים מבצעי חילוץ יקרים ונועזים מבחינה ביטחונית, כדי להשיבן לביתן ולחיק העם היהודי - אין ספק שהרבניות יודעות על מה הן מדברות. תשאלו את 'יד לאחים', המקדיש לילות כימים למען חילוץ הבנות ושיקומן, ואת ארגון 'חמלה' הנותן להן בית חם. אך המכתב חשוב לא רק למען בנות המגזר, אלא לא פחות להחדרת הנושא לתודעה הציבורית בכלל, לאחר שגם בנות חילוניות נלכדו בשבי הערבים. מדוע אפוא להיות חלמאים הבונים בית חולים ליד הגשר הרעוע, למען הפצועים שמעדוּ, במקום לתקן את הגשר ולמנוע את פציעת העוברים ושבים בו - האם רק כדי לרַצות את השמאלנים המתחסדים ומנופפים בדגל הגזענות (כשהגזענים האמיתיים פה הם הערבים המתעללים), או את הרפורמים שאחראים להתבוללות הגבוהה בתפוצות?. די לצביעות! וכל הכבוד לרבניות ולארגון להב"ה על היוזמה.

היכן הרבנים?

לאחרונה התבשרנו שנגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, החליט מי הן הדמויות שיככבו בסידרת השטרות החדשים. עם כל הכבוד למדינאים ולסופרים, השאלה היא כמדינה יהודית מדוע נפקד מקומם של רבנים מן השטרות? האם אי-אפשר היה לשבץ בהם רבנים ראשיים בתולדות המדינה, הרב קוק, למשל, ועוד רבים וטובים? ניתן היה להנציח בהם גם את משוררי ספרד ורבניה בימי הביניים, כמו גם את רבני אשכנז וגדולי החסידות. דומני כי הדבר חשוב לא רק כדי לעשות צדק עם דמויות ענק אלה ביהדות, ולא להפלותן, אלא לא פחות ככלי פיננסי יעיל להפצת תודעה יהודית בקרב הנוער והציבור הרחב. השטרות כידוע זמינים ונמצאים בשימוש שוטף יומיומי, ולכן ראוי לנצלם למטרה חשובה זו. ובא לציון גואל.

קדוש מעונה

אז מה היה לנו בפרשת קצב? החֶברה שהרוויחה מביטול עיסקת הטיעון, כשהנשיא ייאלץ לשלם את חובו המלא על הפגיעה בנשים, והמסר הכפול שהרשעתו משדרת לציבור - כבוד האישה והשוויון בפני החוק. אולם נראֶה כי קצב יעדיף להיות הקדוש המעונה על מזבח המערכת המשפטית, ובלבד שלא להצטייר כעבריין חמור לפחות בעיני משפחתו ומקורביו, שעדיין מוכנים להשתכנע בחפותו. לשכנע את המשוכנעים כבר אמרנו? אגב, הרשעת קצב הופכת את עיסקת הטיעון המקילה, שהתגבשה בפרקליטות, לבדיחה. האם לא ראוי שמשפטו ידליק נורה אדומה אצל השופטים, כי הגיעה השעה לבטל את העסקה, או לפחות לצמצם את קיומה למקרים מיוחדים, ולוּ למען הצדק שייצא לאור? נ.ב: האם זה מקרי שהנשיא לשעבר עבר על שני הדיברות "לא תעשה לך פסל" ו"לא תנאף"?

חיסול מוסד הנשיאות

בעקבות פרשת קצב, ועם כל הכבוד לנשיא פרס הבא בימים, דומני כי הגיעה השעה לשקול את חיסול מוסד הנשיאות. מדובר במוסד ייצוגי, שאין לו שיניים, והוא יקר מאוד למשלם המיסים (כפי שנחשף בפרשת קצב בדיון על ביטול ההטבות). מתברר כי מלבד פנסייה גבוהה זכאי הנשיא ללשכה מפוארת, מכונית שרד עם נהג צמוד ועוד שלל הטבות לכל חייו. הגיעה השעה לשחרר את העם מהנטל הכספי והלאומי של המוסד המיותר הזה, שידע גם בשנותיו האחרונות לא מעט שערוריות. מלבד עלילות קצב, פרשיות השחיתות של הנשיא ויצמן ז"ל. זוכרים?

איחוד כוחות

דומני כי אחרי סגירת חברת פרזות, ראוי לאחד את חברת עמיגור עם 'עמידר', החברה המרכזית לדיור הציבורי. צעד זה חיוני כדי למנוע כפילויות מיותרות, ובכך לחסוך משאבים רבים בכסף ובכוח אדם, ולהקצות את הכסף לטובת הנזקקים לעזרה בדיור. לתשומת לב אריאל אטיאס, שר השיכון.

תנ"ך חי

האומנם אנו צפויים לקמבק של שיטת השינון הישנה והטובה בבתי הספר?. נכון שאין לשנן כמו תוכי פסוקים מהתנ"ך, כי אז השינון הופך את הפסוקים הנפלאים ללא יותר ממכונת שעמום. אולם סוד העניין בהם טמון לדעתי בראש ובראשונה בהבנת הנקרא. יתר על כן, חשובה האקטואליזציה של הפסוקים, וההצבעה על הרלוונטיות של תוכנם לימינו אנו. אלמנט נוסף ליצירת עניין בפסוקי המקרא הוא ההמחזה. התנ"ך, כידוע, מספק דרמות לרוב, וכדאי להמחישן במשחק דרמטי של התלמידים המשתתפים. המחשה אפשרית נוספת היא דרך הרגליים בטיולים לאתרי התנ"ך, הכרת חיות המקרא והחומרים המוזכרים בו. המחשה מקרבת את התלמיד אל החומר הנלמד ומגשרת בין העולם העתיק של המקרא לעולם בן זמננו. אמצעים אלה מחיים את הפסוקים ומוסיפים נופך דרמטי לשינון היבש. יש לזכור שהתנ"ך, על עושרו הלשוני והפיוטי, הוא היסוד לשפה העברית וכלי להבעה תקינה. אין להתעלם גם מערכו המוסף כאמצעי להפצת תודעה יהודית בקרב הנוער.