לפני שבוע בדיוק ישבו בפאנל של "אולפן שישי" חבורה שבעת רצון של עיתונאים ואנשי חדשות.
יאיר לפיד נתן לכל אחד מהאמנון אברמוביצ'ים והרוני דניאלים את רשות הדיבור, ואלה בתורם הפיצו לחלל האוויר מנטרות מלאות תקווה: "נפל דבר בישראל", "גופה של האישה אינו הפקר", "כולם שווים בפני החוק" וכהנה וכהנה. אחרי שקצת נרגעו מהחגיגה, פנו הנוכחים להתחיל להפנות אצבעות מאשימות כלפי מי שידע והכחיש, מי שראה והסיט את מבטו ומי שחשב לדבר אבל העדיף לשתוק. בכל זאת, מישהו צריך לשאת כאן באחריות על העובדה שאדם כמו
משה קצב הגיע לאן שהגיע, והצליח בדרך לעשות את מה שעשה. אם רק העיתונאים שהכירו את הסיפור היו חושפים אותו קודם, הכל היה נראה אחרת. אם רק המשטרה הייתה מצליחה לאסוף עוד ראיות, אם רק הפרקליטות לא הייתה נסוגה ואם ואם. נו שויין, נאנחו כולם, מעתה הכל יהיה שונה.
כמה לא מפתיע ששבוע בדיוק אחרי שנפל דבר בישראל, מתברר שהוא זקוף ומרומם מאי פעם (ותסלחו לי על המטאפורה). מי שרוצה לראות אותו, לא חייב לפתוח את העיתונים ולקרוא על נערה בת 12, שנכנסה להריון אחרי ששני נערים אנסו אותה. הוא יכול פשוט להדליק את הטלוויזיה, לכוון בשלט לערוץ 2 ולראות
האח הגדול. כבר שלוש עונות ברציפות שהריאליטי הכי פופולרית במדינה, מצליחה לעורר שערוריה שקשורה בצורה כלשהי לאלימות נגד נשים. הראשון היה כמובן יוסי בובליל, שסיפר לחבריו על תקרית בעברו, בה ניסה לשכנע כמה מחבריו לשכב עם מישהי שהייתה קצת שיכורה. אחר הגיע סער-בולבולון-שיינפיין, שדחף לאיילה אפר ועפר לתוך הפרצוף. ברביעי האחרון (5.1) היה זה עמיר, שהמליץ ליגאל לשפוך על האורחת מספרד דלי עם מים, אחר כך לחבוט את ראשה בקיר האמבטיה, ואז, אחרי שתאבד את ההכרה - "לצאת לדרך". התרחיש הזה היה כל כך משעשע, שעמיר החליט להגדיל ולספר על "חבר טוב שלו", שמחכה תמיד לסוף הלילה, מוצא את הבחורה הכי שיכורה במועדון, ומבצע בה את זממו. איזה קטעים.
כפי שכתבה איילה פנייבסקי, פרידה לא הצליחה למצוא את ההומור בסיפור הזה. למעשה, באף אחד מהסיפורים האלה אין שמץ של הומור. למרות זאת, אין יום שעובר בלי שתקרית כזאת קוראת לנשים בישראל (ואני מנחשת שגם בעולם). הסיטואציה הזאת, שבה צריך לשבת ולשתוק כשמספרים לידן סיפורי "גבורה וכיבושים", כשמתרברבים ביעני-צחוק מול החבר'ה מי תקע יותר הרבה ויותר חזק. אלה הרי בסך-הכל מילים לא? דברים שגברים מתבדחים עליהם, אבל לא באמת עושים, נכון?
