הסיסמה התורנית בשמאל היום היא ה"דה-לגיטימציה" של ישראל בעולם - שלילת זכות קיומה. פרחח אנטישמי פוגע ביהודי בעיר אירופית?
הילרי קלינטון מעקמת פרצוף לנתניהו ומסבירה פנים לסלאם פיאד? בניו-יורק-טיימס אמרו לישראל "נו,נו, נו"? הכל מכונס תחת המכנה המשותף של הדה-לגיטימציה ומיוחס ל"כיבוש": בגלל הכיבוש העולם שולל את קיומה של ישראל.
קולות ההפחדה "דה-לגיטימציה עלייך, ישראל" גוברים והולכים, ככל שמתמשך השקט בחזית הדיפלומטית, שהשמאל אינו יכול לשאתו. אילולא נמצאה מדי פעם איזו מדינה דרום-אמריקנית שמעניקה הכרה חסרת משמעות בפלשתין בגבולות 67' - מושג בלתי קיים בחוק הבינלאומי - השמאל היה נשאר ללא אוויר לנשימה.
נפתח בסיקור כמה מסיסמאות ההפחדה הישנות שכבר יצאו מן השימוש.
"אדמה תמורת שלום"
זה התחיל בהברקה של היטלר "אדמה תמורת שלום": תנו לו את אדמת אוסטריה והוא ייתן לכם שלום. ומיד אחר-כך גם את אדמת הסודטים, את פראג, את חבל ממל ואת הפרוזדור הפולני, עד שבלע יותר מדי - התפוצץ, ופוצץ עימו את העולם.
אצלנו, מאז הניסוי בבני אדם הקרוי "אוסלו" שעלה ב-1,500 נרצחים יהודים וגם אלפי הרוגים ערבים, אין שומעים יותר "אדמה תמורת שלום".
"הכיבוש"
אחר-כך רווחה הסיסמה שכלכלת ישראל לא תוכל לעמוד על רגליה, כל עוד נמשך "הכיבוש". פרופסורים לכלכלה, טייקונים וכמובן הפוליטיקאים והתקשורת, כולם היו תמימי דעים שנוכחות ישראל בירושלים וביו"ש וכלכלה משגשגת הם תרתי דסתרי. עד שבא נתניהו והוכיח את ההפך.
זמן רב כיכב השד הדמוגרפי: עוד מעט קט, וכולנו נטבע בתוך רוב ערבי. באו יורם אטינגר וקבוצת מומחים אמריקנים וחשפו בנתונים שסיפקו הערבים בלופים, שהדמוגרפים הישראלים משום מה לא ראו או לא רצו לראות. הם גם פרסמו את העובדה המפתיעה, שהתהפכו היוצרות: הפריון הערבי הולך ויורד, בעוד הפריון של היהודיות - עולה! כך, לעת עתה, השד הדמוגרפי חזר לבקבוק.
"קרבנות השלום"
ניצלו בציניות גם את הטרור, את "קרבנות השלום" של אוסלו. אוטובוסים ובתי קפה התפוצצו בתל אביב? זה בגלל הכיבוש! וכאשר השיבו להם בסיסמה נגדית - "תנו לצה"ל לנצח", צחקו: האינכם יודעים את כלל הברזל שטרור אי-אפשר לנצח? שרון, כבר עם רגל אחת ב"מחנה השלום", נצרך לאובדן של עוד מאות נפשות יקרות, עד שהורה על מבצע חומת מגן ו...נתן לצה"ל לנצח.
"הלחץ האמריקני"
"הלחץ האמריקני" נחשב תמיד לסיסמה מנצחת. ללא בושה הזמינה התקשורת אצל אובמה את כיפוף ידה של ממשלת ישראל, וזאת בתנאים נוחים ללא תקדים, שכן הפעם ניתן ל"מחנה השלום" לנהל את העולם בחיבוק טרנס-אטלנטי: שלום-עכשיו (ישראל) מכאן, ו"
שלום עכשיו" (אמריקה) משם.
רם עמנואל ואקסלרוד, מראשי "שלום עכשיו" (אמריקה) שישבו ראשונים במלכות אובמה, הודרכו מכאן, מה ללחוש באוזנו. בתחילה, הניבה תנועת המלקחיים הבין-יבשתית הזאת פרי הילולים. נתניהו אולץ להכריז על "שתי מדינות" ולהקפיא את ההתנחלות לעשרה חודשים. אלא, העם האמריקני מאס באובמה והפחית מכוחו והעם בישראל - ובראשו הרוב בליכוד - עצרו את המפולת גם כאן. המקל האמריקני נשבר, לעת עתה לפחות, וראה זה פלא - השמים לא נפלו!
קם לו שמאלן בבוקר ומחפש את סיסמת היום בעיתון
הארץ או ברדיו (והרי כל הרדיו - "שלו") - ואין! איך אפשר לחיות כך? לא ארכו הימים, וסיסמה חדשה נולדה: ההתנחלות וה"כיבוש" יגרמו לה, למדינת ישראל, לאבד את אופייה היהודי. אבל גם את ההברקה הזאת העם לא קנה, ובוודאי לא מאלה המצדדים ב"מדינת כל אזרחיה"!
נותרה סיסמת הדה-לגיטימציה, ועימה זעקת השבר - 'אנחנו מבודדים'!
