הנתיב המהיר לתל אביב הוא תרגיל יחסי ציבור בלתי מוצלח מבית מדרשו של שר התחבורה והבטיחות בדרכים, כבוד השר ישראל כץ.
אם הנתיב אמור לשמש נתיב מהיר לתחבורה הציבורית, הרי יש כאן דבר טוב לכאורה, רק נזכור שהתחבורה הציבורית אינה עומדת ביעדיה - אין מספיק אוטובוסים, אין שירות הולם בתוך מרחבי המטרופולין, שלא לדבר על רכבת תחתית. ולכן אין צורך בנתיב מהיר לתחבורה הציבורית שלא קיימת. אם מדובר על פתרון 'חנה וסע', הרי לכאורה זה מצוין, שכן פתרון שכזה יכול להפחית את כמות כלי הרכב שנכנסת למטרופולין. אלא שהאוטובוסים מהחניון מביאים את הנוסעים עד לאזור הקריה או הבורסה, ואין פתרון לאלו שעובדים באזור התעשיה ברמת החייל או באזור מרכז תל אביב. ולא נשכח שכל אלו שיכולים היו לעשות שימוש בפתרון זה, כבר עושים שימוש ברכבת ממודיעין, לוד והסביבה. אם מדובר על תוספת נתיב, הרי גם כאן יש הונאה, שכן צוואר-הבקבוק נותר בכניסה לאיילון וההשקעה בנתיב הנוסף לאורך 13 הקילומטרים ממחלף בן-גוריון מיותרת לחלוטין, שכן גזילה של נתיב מכביש 1 הייתה מביאה לאותה תוצאה.
כלומר, יש כאן השקעה של מאות מיליוני שקלים בתשתית מיותרת ללא כל תשובה לצרכים האמיתיים של העושים בדרך, שברובם נכללים המה בין העובדים במעמד הביניים.
אם כך, מה ההבדל בין ההזנחה של מערכות לביטחון האזרחים כגון מערך כיבוי האש, לבין פעילותו של שר התחבורה? במשרד הפנים הולך הכסף לחרדים, במשרד התחבורה הוא הולך לקידום אישי של כבוד השר ישראל כץ, לתפארת מדינת ישראל.