במסגרת הליך פלילי שמתנהל נגד עו"ד
יעקב וינרוט, גילה האחרון שלפני כעשרים שנה הוא ייצג את השופט המחוזי
יהודה זפט בתביעה משפטית כנגד חברת נדל"ן, וכעשר שנים לאחר מכן הוא, עו"ד וינרוט, החל לייצג בעלי דין במשפטים שונים שהתנהלו אצל השופט זפט - כל זאת מבלי שהשופט יגלה לבעלי הדין שכנגד, כי בעבר הוא עצמו היה לקוחו של וינרוט.
האם השופט זפט פעל כאן בניגוד עניינים ובניגוד לכללי האתיקה לשופטים? ובכן מסתבר, שכללי האתיקה לשופטים אינם נותנים מענה נקודתי לסוגייה הספציפית הזו. כללי האתיקה לשופטים קובעים כי שופט לא יישב בדין כאשר:
"עורך דין המייצג בעל דין מטפל בעניין של השופט או של בן משפחתו". עינינו הרואות: הסעיף מדבר בלשון הווה ("מטפל") ולכאורה אפשרי מצב, על-פי פרשנות מילולית של הסעיף, ששופט יישב בדין אם עורך הדין המופיע אצלו סיים לטפל בעניינו של השופט - אתמול.
אלא שסמוך לסעיף הנ"ל מופיעים שני סעיפים נוספים העוסקים בסיטואציות כביכול דומות, ובהם נקבעה תקופת צינון של חמש שנים. אחד הסעיפים הנ"ל מדבר על איסור שופט לשבת בדין כאשר:
"בעל דין או עד מרכזי היה לקוחו של השופט קודם מינויו לכהונתו, ולא חלפו לפחות חמש שנים מאז הטיפול בעניינו של אותו בעל דין או אותו עד". הסעיף השני אוסר על שופט לשבת בדין כאשר:
"עורך דין המייצג בעל דין היה שותפו של השופט ולא חלפו לפחות חמש שנים מאז היותם שותפים".
ניתן לכאורה למשוך גזירה שווה משתי הסיטואציות הללו, המדברות על תקופת צינון של חמש שנים, לסיטואציה של השופט זפט ולטעון שגם במקרה שלו די בתקופת צינון כזו. אלא שבין הסיטואציה של השופט זפט לבין שתי הסיטואציות האחרות, ישנו הבדל אחד שאין להתעלם ממנו; וההבדל הוא בכך שבמקרה של זפט, השופט עצמו היה לקוח של עורך הדין המופיע אצלו - מה שאין כן בשתי הסיטואציות האחרות.
שכן, לקוח - זאת יודע כל עורך דין המטפל בלקוחות - מגלה לא פעם לעורך דינו את צפונותיו ואת סודותיו הכמוסים והרגישים ביותר - בוודאי כשהדבר דרוש לייצוגו היעיל והנאמן. והסודות הללו - זה טבעם לא פעם - הם כאלה שאם הם ייוודעו ברבים, עלולים הם להביא את הלקוח במבוכה גדולה או לגרום לו נזקים כספיים ואחרים. וכך, החוק מחייב את עורך הדין בשמירת סודיות הדברים והמסמכים שהוחלפו בינו לבין לקוחו, וזאת - לא לתקופת צינון כזו או אחרת, אלא עד קץ הימים.
ניתן, אפוא, לומר כי מבחינה זו של שמירת סודיות, הלקוח של עורך הדין לא מפסיק להיות לקוחו לעולם. ולענייננו, השופט זפט לעולם יהיה לקוחו של וינרוט - ככל שהדבר נוגע לסודיות הדברים והמסמכים שהוחלפו ביניהם. וכדי שלא להגיע לתוצאות קיצוניות, על כל שופט, באשר הוא, לקיים עם עצמו בירור מהותי, ולשאול עצמו אם בינו לבין עורך דינו אכן הוחלפו דברים או מסמכים רגישים.
כך לדוגמה, אם עורך הדין טיפל עבור השופט בעסקה טריוויאלית כמו רכישת דירה למשל - ברור שאין בכך, בדרך כלל, רגישות או סודיות מיוחדת. שונים הם הדברים כאשר עורך הדין טיפל, למשל, בתיק מעמד אישי של השופט, ואגב כך גילה השופט לעורך דינו שיש לו, נניח, פילגש ואיש מקרב בני משפחתו אינו יודע על כך. במקרה שכזה, ברור שהדברים רגישים מעצם טיבם והדברים ברורים.
ברור, אפוא, שכאשר בין השופט לבין עורך דינו הוחלפו דברים או מסמכים בעלי רגישות אישית רבה לשופט - כי אז במקרה כזה יהיה בכך להקנות לאותו עורך הדין, שעה שהוא מופיע אצל אותו שופט, יתרון לא הוגן על פני הצד שכנגד, וזאת - לצמיתות ובלא קשר לתקופת צינון כזו או אחרת.
כאן המקום לציין שבכללי האתיקה לשופטים קיים סעיף סל הקובע כך:
"שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". סעיף הסל הזה אמור כמובן להנחות את השופטים במקרים שונים - גם אם אין להם מענה בסעיפים העוסקים במקרים הספציפיים.
