אנחנו הפגנו - וטוב שהפגנו; אמרנו דברים כדרבנות - וטוב שאמרנו; השמענו מחאות על עריצות הרוב - וטוב שהשמענו; מקדימה ועד חד"ש (למעט "העבודה"...) התייצבנו למפגן מרשים בעד הדמוקרטיה - וזה היה מרשים ומעודד; אנחנו כותבים וחושפים את ערוות חסרי החוליות - וטוב שאנחנו חושפים. ולאחר מכן, אנו חוזרים לבתינו ומחכים ל"צו הגיוס" הבא כדי להתייצב להפגנה הבאה, ועסוקים במחאות צמחוניות כנגד רעי הלב. בינתיים - חוקי הגזע הולכים ומתקבעים בחוקי המדינה; בינתיים - המסורת היהודית מגויסת למען דיכוי של פטריוטים; בינתיים - אנחנו מתעוררים למציאות משתנה מדי בוקר בבוקרו, מציאות שבה נוטלים זכויות ממי שאינו יהודי, ומיהודי שאינו שייך ל"מחנה הלאומי". מי שלא מזדהה עם הליברמניזם והכהניזם - ראוי לו שייזהר מן ה"כצל'היים", מן ה"אלדדים", מן ה"פאינות", מן ה"דנונים", וללא ספק מן ה"ביבים". וכך זה יימשך, וכך המדינה תידרדר אל תהום המקארתיזם, היות שבמצב החירום שבו אנו נמצאים - הפגנות אינן עונות יותר, והכתיבה המתורבתת ואמירות המחאה כבר אינן יוצרות מציאות אחרת. אך אנו חייבים בזעקה, היות שזו גם המדינה שלנו, ואבותינו הקימו אותה בשם הצדק הבינלאומי. ישראל נועדה לשמש מקום מקלט בטוח לשארית הפליטה לאחר השואה, ואמורה הייתה לתת הזדמנות חדשה ליהדות הדממה המדוכאת מברית המועצות. אבל חלמנו גם על מדינת מופת, דוגמה למשפחת האומות. לכן אנו חייבים לפעול, באופן הנמרץ ביותר, כנגד המסיתים, כנגד מחרחרי המלחמה, כנגד השונאים את בני האדם שמאמינים בחופש, בשוויון ובזכות להיות אחר. מילים אינן מספיקות יותר כי אין לנו ארץ אחרת. איננו מוכנים לחיות בארץ שבה יועמדו לחקירה חסידי ההומניזם, שבה יושיבו אותנו על מושב נמוך ומעלינו יאיים דני דנון, שישמיע את התורה היהודית בנוסח כהנא. לרבים בינינו אין ארץ אחרת, היות שהנדל"ן שלהם נמצא בהר הרצל ובקרית שאול. יקיריהם של רבים בינינו נפלו במלחמות צודקות ופחות צודקות, אבל הם האמינו בעתיד שבו כל אחד יוכל לנשום לרווחה מבלי לפחד, גם אם הוא שייך למיעוט. לכן, בשלב זה של המאבק על מהותה של המדינה, אנחנו אמורים להקריב את נוחות חיינו ולהתייצב שלובי זרועות, כל המאמינים שהשילוב בין יהדות, ישראליות, הומאניות וחמלה - יגבש מחנה שיפעל כנגד הרוע של האפליה והחקיקה הגזענית, כנגד האש המאיימת להשמיד כל חלקה טובה. עלינו לקום ולעשות מעשים, ולא להסתפק במילים ובהפגנות. עלינו לשבות שביתות שבת בהמונינו בחזית בית המחוקקים, ואם יהיה צורך - אף לשבות רעב. עלינו לדחות כל צו להופיע בפני ועדת החקירה הפרלמנטרית, ולא להירתע להצטרף גם אל יונתן פולק, בבית הכלא. עת צרה היא לכולנו, אבל אנחנו לא מ-פ-ח-דים. כמי שנמנה עם ציבור המשפחות השכולות במדינה, אסור לנו להשאיר את אובדן חייהם של יקירינו כחסר משמעות; אסור לנו להימנע מפעילות המונית כנגד המסיתים. עלינו להפיץ לכל בית בישראל עותק מספרו של בנימין זאב הרצל "אלטנוילנד". בספר מפורט חזונו של חוזה מדינת היהודים, שחלם בסוף המאה ה-19 על מדינה שתהיה אות ומופת לעמי העולם. מהר הרצל, מקברו של הרצל ומקבריהם של בנינו שנפלו למען מדינת מופת יהודית, נתחיל את התנועה ל"חזרה בתשובה" - תשובה לכל רעי הלבב שקמו עלינו לכלותנו מבפנים, כעת - בראשית המאה ה-21.