ישבה ועדה על המדוכה
חודשים שמעה עדויות
עברה על מסמכים ותמונות.
סכינים, משורים ומוטות,
חיילים שותתי דם, מדקירות ומהלומות
הושלכו מהסיפון, נחבטו בדפנות.
מחבלים, רוצחים בדם קר התחפשו לפעילי שלום.
ציוד
הומניטרי לא היה במרמרה
פניהם היו אך ורק למלחמה,
נגד מדינת ישראל וצבאה.
ובתוכם מתיפייפת אחת
שפיה ועיניה רושפים שנאה.
תלונה בפיה וכך אמרה:
"הוועדה לא זימנה אותי למרות שהייתי העדה היחידה,
שראתה את מה שהתרחש על הספינה".
ראתה או לא ראתה, מאיזו זווית פוליטית ראתה,
באלו משקפיים הסתכלה, האם שמעה, הקשיבה
או אטמה אוזניה לקול הזעקה שבקע.
בהומניטריות וחמלה לא ניחנה חנין,
כשניסו לעקור את עיני החייל, היכן הייתה.
כשהמונים אחוזי טירוף היכו בראשו של חייל, מה עשתה?
לדאבון ליבי, האישה המסוכנת הזו
נכנסת ויוצאת בשערי כנסת ישראל.
אוכלת ונהנית מן הבאר ובה בעת גם יורקת.
היא מסוכנת!