השמאל החברתי הישראלי נמצא בדעיכה בעשורים האחרונים, וישנו קושי אמיתי לשקם אותו בגלל שהוא איבד את מקור הכוח המרכזי שלו - ארגוני העובדים. באותו האופן שהמנוף האידיאולוגי של תנועות הימין הכלכלי הוא בעלי ההון שמשקיעים מיליונים בפרסום ובשיווק של התיאוריה הכלכלית הניאו-ליברלית, עבור ארגוני השמאל, להם אין תמיכה כלכלית כזאת, ההתאגדות בארגוני עובדים היא המנוף האידיאולוגי היחיד.
ארגוני עובדים, שהיו מרכיב מרכזי בתנועת העבודה עוד לפני שהוקמה המדינה, דאגו לרווחתם של התושבים החיים בארץ והיו הבסיס להקמת התנועה ולהפצת הרעיונות שלה בציבור. ארגונים אלה שיחקו תפקיד חשוב בחייה האזרחיים גם לאחר הקמת המדינה, כאשר ההסתדרות איגדה אחוז גבוהה מאוד של העובדים השכירים בארץ. ההסתדרות דאגה לרווחת העובדים, לתנאי העבודה שלהם, לשכר שלהם, ואפילו סיפקה להם שירותי בריאות. כוחה של ההסתדרות היה גדול מאוד, כי במקביל לפעילויות הרווחה שלה היא הייתה גם בית אידיאולוגי ושימשה כאחת מהזרועות של מפא"י. החל באמצע שנות השבעים ניתן לראות תהליך שחיקה בכוחה של ההסתדרות, ולכן גם ירידה בכוחה של מפלגת העבודה. ונשאלת השאלה, מה הוביל להתדרדרות הזאת, והאם ישנה דרך לאזן את המערכת הפוליטית ולהחזיר את הגלגל קצת אחורה?
המגמות הגלובליות מעידות, שבניגוד לסברה שההסתדרות חוסלה בגלל הקשר הפוליטי שלה למפא"י, היחס הוא הפוך, ושדווקא ההתדרדרות בכוחם של ארגוני עובדים בעולם כולו, היא שהובילה לירידה בכוחן של מפלגות שמייצגות ערכים חברתיים סוציאל-דמוקרטיים. הירידה בחברות בארגוני עובדים ירדה בעיקר במגזר הפרטי, כאשר בארה"ב ירד מספר החברים בארגוני עובדים משליש בשנות השבעים לפחות מ-7% היום, בבריטניה חלה ירידה מ-44% לפחות מ-15%, ובמדינות ה-
OECD רק חמישית מהעובדים במגזר הפרטי חברים בארגוני עובדים. לעומת המגזר הפרטי, דווקא במגזר הציבורי בכל העולם חלה עלייה ניכרת בחברות באיגודי עובדים, כאשר לדוגמה בארה"ב חלה עלייה מ-11% ל-36%, וכיום, למרות שבארה"ב גודל הסקטור הציבורי הוא חמישית מהסקטור הפרטי, ישנם יותר חברים מאוגדים בסקטור זה.
התוצאה של הירידה הדרסטית במספר החברים בארגוני עובדים, היא שארגונים אלה איבדו חלק ניכר מהכוח הכלכלי והפוליטי שלהם. באופן מסורתי וטבעי, ארגוני עובדים, שהם קבוצת אינטרס חזקה, היו קרובים למפלגות שייצגו ערכים חברתיים סוציאל-דמוקרטיים. בארה"ב היה שיתוף פעולה של ארגוני עובדים בעיקר עם המפלגה הדמוקרטית, בבריטניה שיתוף הפעולה היה עם מפלגת הלייבור, ובישראל בלט שיתוף הפעולה עם מפלגת מפא"י ועם מפלגת העבודה. האיגודים המקצועיים היו מעורבים במאבקים על קביעת שכר מינימום, במאבקים למען זכויות מהגרים, במאבקים למען מערכת החינוך וכמובן בשמירה על רווחה וזכויות עובדים, ולכן ברור מאליו שהם תמכו בשמאל הפוליטי-הכלכלי. חשוב לזכור שבהיסטוריה האג'נדה הפוליטית של תנועות השמאל לא רק הייתה קשורה קשר הדוק לארגוני העובדים, אלא שארגוני העובדים היו המנוף האידיאולוגי של תנועת השמאל-הכלכלי כולו. ארגוני העובדים חיברו בין תנועות השמאל בעולם לבין האלקטורט, ולכן בלי ארגוני עובדים חזקים קשה לייצר שמאל חזק.
ישראל עברה תהליך זהה לתהליך הגלובלי, כאשר הסתדרות העובדים בעשורים האחרונים איבדה את כל כוחה במגזר הפרטי, למרות שבציבור עדיין יש תמיכה נרחבת באידיאולוגיה שהיא במהותה סוציאל-דמוקרטית. ההיחלשות של ארגוני העובדים נובעת מסיבות שבחלקן אינן בשליטתנו, כמו הגלובליזציה והתמורות הכלכליות שהיא הביאה, אבל ישנם צעדים פרקטיים שהשמאל הישראלי יכול לעשות כדי להגדיל את מספר החברים, ובכך לחזק את ארגוני העובדים משמעותית.
- הצעד הראשון שיש לעשות הוא טיהור ההסתדרות מהכוחות המושחתים שהשתלטו עליה בעשורים האחרונים, ומשליטת הוועדים הגדולים שהורסים כל חלקה טובה, וגורמים לפגיעה חמורה בייצוגיות של החברים.
- בנוסף על כך, ההסתדרות חייבת לייצג גם את העובדים במגזר הפרטי, ולכן השמאל כולו חייב להתאגד ולנסות להוביל מהלך שיאפשר וידחוף עובדים במגזר הפרטי להיות חלק מאיגוד מקצועי.
- במקביל, ההסתדרות וועדי העובדים האחרים חייבים להוריד את מחיר החברות הגבוהה, שעל-פי מחקרים נחשב לאחת מהסיבות המרכזיות להצטרפות נמוכה, בעיקר בקרב צעירים ואוכלוסיות חלשות, שעבורם הסכום הוא גבוהה במיוחד.
מפלגת העבודה והשמאל כולו חייבים להתלכד סביב האג'נדה החברתית-הכלכלית, אם הם רוצים לחזור ולהיות רלוונטיים שוב בחברה הישראלית.
ברק אובמה הצליח לעשות את המהפך כשחיבק את ארגוני העובדים בארה"ב, ומפלגת העבודה שמדברת על התחדשות צריכה לחדש את הברית שהייתה לה עם העובדים, אם היא רוצה לחזור לשלטון.
