כשסיפרתי להיסטוריון תום שגב, מחבר הביוגרפיה על שמעון ויזנטל, כי ראש מכון ויזנטל אפרים זורוף מטיל ספק גדול במצוד של מארק גוּלד אחר הנאצי הבכיר ברנהרד פרנק, הוא הגיב מיד: "נו, הוא מתחרה. אפרים הוא צייד נאצים בזכות עצמו ולכן זה לא מוצא חן בעיניו". גוּלד הגיע בשבוע שעבר לישראל. בחודש וחצי האחרונים נוצרה סביבו התרחשות בינלאומית מרתקת. באמצעות חדירה לחוגי הניאו-נאצים הוא הצליח לסמן את ברנהרד פרנק, עוזרו של היינריך הימלר, ולהפליל אותו באמצעות ראיונות שערך איתו. ומאז הוא תובע שפרנק ייעצר וייפתח נגדו הליך משפטי כמו נגד כל פושע נאצי שנחשף ונתפס. יום לאחר שפורסמה עליו כתבה ב'ניו-יורק טיימס', בעקבות מסיבת עיתונאים שערך, כבר פרסם אפרים זורוף מאמר נגדו ב'גרדיאן' הבריטי. הוא הציג את הדוגמה של העיתונאי ירון סבוראי, שחדר אף הוא לחוגי הנאצים וגם הצליח לקדם את מעצרו ומשפטו של הפושע אריך פריבקה שהיה אחראי לרצח 335 בני ערובה במערות שמחוץ לרומא. "היסוד הזה הוא בדיוק מה שחסר בסיפור שהוצג לראווה במסיבת העיתונאים של מארק גולד בניו-יורק (ב-7 בדצמבר 2010)", נזף זורוף. "אם המטרה האמיתית של גולד הייתה להעמיד לדין פושעים חשובים האחראים לשואה, מדוע לא פנה אף פעם למשטרה הגרמנית, או לצנטראלֶה שטֵלֶה, המשרד האחראי לבירור פשעים נאציים, שגם מילא תפקיד מכריע בהעמדתם לדין המוצלחת של אלפי פושעי מלחמה נאצים בגרמניה?" זורוף מציין שפרנק חי כל השנים בגלוי, ומנסה לגמד מאוד את תפקידו במערכת של האס-אס; למעשה, הוא מגדיר את תפקידו כמעין עורך לשוני של פקודות - שבמקרה היו פקודות לביצוע טבח המוני של יהודים ורוסים. בתקופת המלחמה שימש ברנהרד פרנק ספרן בטירת ואבלסבורג, מכון ההכשרה האידיאולוגית של האס-אס. בהמשך עבר למלא תפקיד בכיר במטה של היינריך הימלר, ובין השאר כתב את יומן המלחמה שלו. הוא אישית, בשמו המלא, חתום יחד עם הימלר על פקודות מהסוג שאחד כמו הימלר היה חותם עליהן; הימלר היה מספר 2 ברייך אחרי אדולף היטלר. הוא עוד הספיק להתקדם ושימש מפקד אס-אס בחזית המזרח, ולאחר מכן היה למפקד מטהו של היטלר באוברזלצבורג, הברגהוף. בסוף המלחמה קיבל פרנק פקודה לעצור ולהוציא להורג את הרמן גרינג וסירב פקודה. כשפגשתי את מארק גולד בשבוע שעבר, הוא הציג שאלה רטורית שאין עליה תשובה ברורה: "למה ממשלת גרמניה ומכון ויזנטל מגיבים בו-זמנית ואומרים: זה כלום. ברנהרד פרנק הוא שום דבר. מארק גולד לא מדייק. אני חשבתי שהתגובה הזאת מזעזעת. הסיפור הוא ענק! למה בגרמניה לא מפרסמים את הסיפור?" האם העובדה שפרנק חי כל השנים בגלוי בגרמניה, בשמו האמיתי, ואף פרסם בשנים האחרונות את האוטוביוגרפיה שלו הכוללת תמונות, אירועים, מעללים, יש בה כדי להוכיח שהוא חף מפשע? כלומר, פתאום העובדה שהצנטרלה שטלה לא מצאה שהוא ראוי לתביעה, או שהוא נשמט איכשהו מהרשת, מספיקה כדי לשחרר מעליו את הלחץ. ולמה כל כך חשוב לאפרים זורוף לפרסם מיד מאמר שעושה דיסקרדיטציה לממצאיו ולמהלכיו של גולד? הרי הוא יכול היה לתת לו להתרוצץ עם תיק ברנהרד פרנק, ולנסות למצות לגביו את ההליכים. יצליח - מה טוב. לא יצליח? אז אני כבר אסביר לכם למה זה נכשל. וישנה כמובן השאלה העקרונית. האם גרמני ששירת באס-אס עם הרקורד של פרנק, כפי שאנחנו יודעים, לא נושא בכל אחריות? האם אפשר להאשים את גולד שהגזים באשמתו? פרנק עונה באופן מושלם לדמות המיתולוגית של הפושע מאחורי שולחן הכתיבה. האם עוזר של הימלר יכול להיות סתם "מחזיק עטים"? גולד מאשים חד-משמעית שאנשי מכון ויזנטל לא בדקו את החומר שיש לו לגבי פרנק. עובדה, זורוף פרסם את מאמר התגובה שלו יום לאחר מסיבת העיתונאים שערך בניו-יורק. היהלום שבכתר הראיות שמביא גולד הוא מסמך אותנטי של פקודה שנכתבה ב-28 ביולי 1941, קצת יותר מחודש לאחר תחילת הפלישה הגרמנית לברית המועצות. זו פקודה שמשמעותה השמדתן של אוכלוסיות שלמות בשטחי הכיבוש תחת הכותרת של המשימה: "הנחיות לסריקה וסיור של שטחי הביצות (בבילורוסיה)". בפקודה נכתב כי "אם האוכלוסיה עוינת, או שהיא נתפסת במובן הלאומי כעוינת ונחותה גזעית וביולוגית, יש להוציאה להורג. יש להרוג כל מי שנחשד בתמיכה בפרטיזנים. נשים וילדים יגורשו לאזורי הביצות". הימלר עצמו פירט בעל פה את משמעות הפקודה בתדריכים לאנשי האס-אס. ייתכן שזו הפקודה המנסחת לראשונה בצורה ברורה, גם אם מוסווית במטפורות שונות, את ביצוע רצח-העם נגד העם היהודי. קצין האס-אס אריך פון-בך-דם-זלבסקי העיד בנירנברג כי עשרה ימים לפני הפלישה, ב-12 ביוני 41', התקיימה בוואבלסבורג ישיבה סודית שבה דנו אנשי האס-אס בביצוע הרציחות ההמוניות מיד לאחר כיבוש השטח בידי הוורמאכט. אין פרוטוקולים מהישיבה. גולד אומר שברנהרד פרנק הכחיש בהתחלה שהשתתף בכינוס הסודי, אך לאחר מכן, כשהראה לו הוכחה ששהה בטירת ואבלסבורג באותם ימים, הוא אישר את השתתפותו.