בין י"ג לי"ג

כאשר הודיע מפכ"ל המשטרה משה קראדי על התפטרותו בעקבות דוח ועדת זיילר, החליט השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, על מינויו של י"ג, הלא הוא יעקב גנות, לתפקיד מפכ"ל המשטרה. או אז קמה זעקה גדולה בקרב הציבור. "איך ייתכן", זעקו אנשים טובים, עם או בלי מירכאות, "שהשר ממנה למפכ"ל מי שבית המשפט העליון מתח ביקורת על התנהגותו?!". תזכורת: ניצב יעקב גנות, אז מפקד המחוז הצפוני של המשטרה, הואשם בעבירות שאין להקל בהן ראש כמו קבלת שוחד והתרועעות עם עבריין, אבל זוכה מכולן, בחלקן מחמת הספק, תוך ששופטיו שופכים עליו מים צוננים. גנות, שהספיק להיפרד מהמחוז הצפוני, לקבל את דרגות הרב גונדר ולהתמנות לנציב השב"ס, נאות לקחת על עצמו את תפקיד המפכ"ל אמנם, אולם כשהביקורת הפכה לצווחנית וצורמת, הוא לא היסס להגיד לשר הממונה "תודה, אבל אני מוותר". זאת למרות שפורמאלית לא דבק בו כתם פלילי אלא מוסרי-ערכי. כשבועיים לפני כניסתו לתפקיד הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל, עדיין לא ברור אם י"ג, הלא הוא יואב גלנט, יאייש את כיסא החייל מספר אחת. לא ברור, כי מעל ראשו של גלנט מרחפים חשדות כבדים לביצוע עבירות שונות ומגוונות, מה שעלול למנוע ממנו את דרגות הרא"ל, שזו בושה כמעט כמו הבושה שהמיט עלינו ועל עצמו משה קצב, להבדיל כמובן. ועכשיו בא הדוח הקשה שהעביר מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס ליועץ המשפטי יהודה וינשטיין על התנהלותו ותפקודו של גלנט. בדוח זה קובע המבקר כי גלנט שיקר ביודעין ובמצח נחושה יותר מפעם אחת. נו...? לגלנט זה לא מזיז. לו הייתי גלנט, למרות שהוא עדיין בחזקת זכאי כל עוד ערכאה שיפוטית לא קבעה אחרת, הייתי מעמיד את טובת צה"ל והמדינה לנגד עיניי לפני הקריירה והאגו האישי שלי, מתייחס קצת יותר ברצינות לביקורת המוטחת בי, ומודיע, כמו גנות, שאני מוותר על התפקיד, כדי שיהיה אפשר לבחור רמטכ"ל אחר, איכותי, כזה שיהיה סיפק בידו גם לבצע חפיפה ארוכה עם הרמטכ"ל היוצא גבי אשכנזי. אבל גלנט, כנראה, קורץ מחומר אחר: הביקורת לא מזיזה לו. הוא רצה להיות רמטכ"ל, מונה לרמטכ"ל ולכן גם יהיה רמטכ"ל. והמפסידים? כמובן אנחנו, אבל את מי זה מעניין היום. בטח לא את שר הביטחון אהוד ברק, שכל נגיעה שלו, כל מינוי שלו הוא אסון קולוסאלי. ועל זה אמר קהלת: "אוי לך ארץ כי מלכך נער ושרייך שוררים...".