עוד בטרם החלה ההפיכה במצרים, וכשבתוניס כבר החל התהליך שמאיים להשתלח כמו אש בשדה קוצים, היה מעניין לשמוע את דעת אחד מטובי המומחים שלנו למזרח התיכון, דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, פרופ' איל זיסר. הניתוח שלו את הדברים כה שונה מהכתבות השטחיות הממלאות את העיתונים והטלוויזיה, עד שדבריו ממש גורמים להארה, להבנת המצב לעומק, במיוחד לאור הבנתו את המתרחש מעבר לגבול, אצל שכנינו, ובכך ייחודו.
הוא החל עם מלחמת לבנון. מה הושג בה? אף אחת מהמטרות שאהוד אולמרט סימן. לא החזרת החטופים; ובתחום ההתחמשות - לחיזבאללה בלבנון יש כעת במקום 12,000 טילים קצרי-טווח - 50,000 ארוכי-טווח, היכולים לכסות את כל ישראל. ומדוע זה קרה? כי ישראל, עם ידיה הקשורות בגלל לחץ אמריקני, התמקדה במטרות פחות חשובות, ולא נגעה בתשתיות המדינה (שלא כמו בעזה). הקזינו המשיך לעבוד, בתי הקפה המו והחיזבאללה הפך למגן ההמון הפשוט. את ביצור מעמדו השיג תוך הפיכתו לארגון העוסק בכלכלה, בבנקים, בחברות ביטוח, בבניית בתי חולים, בתי ספר, קולג'ים, מרפאות ומתנ"סים - מה שממשלת לבנון לא עושה. כך חסן נסראללה מסתמן כגיבור ההמונים. הוא הקים מערכת כלכלית שהיא אימפריה, ובתהליך הדרגתי הפך לארגון החשוב ביותר הדואג לשיעים.
תוצאות המלחמה: בישראל עלו המניות, ב-200%, ובלבנון הנזקים הם 50 מיליארד דולר, במיוחד הרס הכפרים בדרום לבנון. עם כל זאת, ישראל גרמה לכך שהמנהיג, נסראללה, יושב במחבוא ומנוע מלהיפגש עם תומכיו. "לו ידעתי שזו תהיה התגובה לחטיפת שני החיילים - לא הייתי עושה זאת", אמר. לבנון, שנוסדה ב-1920 כמדינה בה הרוב נוצרים (55%), מונה כיום רק 25% נוצרים, בעוד השיעים מהווים 40% מהתושבים. כרגע המאבק הוא על השליטה בלבנון. כמו שקרה בעירק - מי ששלטו היו הסונים, ומאז בוא האמריקנים - השיעים שולטים.
הפרויקט של חיזבאללה הוא השתלטות על לבנון.
את אירן מעסיק נושא כוח ההרתעה בתגובה לישראל. העזרה שלה לחיזבאללה היא כדי שישראל תדע שלאירן יש אפשרות לפגוע בה. בגלל שלבנון עסוקה כרגע בדיוני בית הדין הבינלאומי והרכבת ה
ממשלה, פסק הדין נגד החיזבאללה יהיה בעייתי. רצח ראש ממשלה אינו דבר שמוחקים בקלות.
שלום עם סוריה?
סוריה שלטה בלבנון שנים רבות, אבל מאז מות חאפז אסד - סוריה זה דבר אחר. סוריה רוצה הכל - גם יחסים עם ארה"ב, עם אירן והסדר עם ישראל - בצורה לא ריאלית. הם מבקשים מה שלא ניתן, ויוצרים בכך בעיות. כוחה של אירן גובר. אם בשנות ה-50 וה-60 מצרים הייתה לב המזרח התיכון, הגדולה והקובעת מכולן, הרי היום השחקנים הראשיים הם אירן וטורקיה.
מה שנסראללה הוכיח הוא,
שלא צריך שלום כדי להשיג שטחים. את ישראל צריך למחוק מהמפה. אך
בשאר אסד אומר: איני חושב כך, ולכן אני קורא לעשות שלום עם ישראל. ב-2008 יצא אולמרט למסע הרפתקאות לבדוק את האופציה הסורית. מסע שמת בטרם נולד. בהרבה מובנים בשאר אסד נוקשה יותר מאביו. לכן הוא דיבר על "יחסים רגילים" עם ישראל, ולא נקב במילה נורמליזציה. ו
המחיר של זה ידוע מראש: נסיגה עד המים של הכינרת. כמו שהיה לפני מלחמת ששת הימים. ברק אמר בפברואר האחרון ש"אם לא יהיה שלום עם סוריה - תהיה מלחמה, ובסופה נעמוד באותו מקום". האמירה של ברק - צבועה, כי הוא עצמו חזר בו ב-2002 מהנסיגה עד הכינרת, בעוד הוא דוחף את נתניהו לעשות את מה שהוא עצמו לא היה מוכן לו.
הסורים לא מאמינים בפנייה לציבור הישראלי - שלא כמו סאדאת. תפישת עולמם היא כוחנית. "שכנוע הישראלים צריך להיות עבודת הממשלה הישראלית, ואנו לא צריכים להקל עליה". לכן הם ממשיכים עם העוינות והאיבה.
יש שקט בגבול עם סוריה כבר 40 שנה - אז למה לוותר? הם לא אומרים שאם יהיה שלום עם ישראל - הם יוותרו על הקשר עם אירן. כך קשה לקיים תהליך מדיני. גם שמיר וגם שרון לא הסכימו לוותר על הגולן. עדיף כך - שקט בגבול. לכן
עניין השלום עם סוריה לא נראה ריאלי.
אנו מצויים ברגע של שקט מתוח, בין בזירה של סוריה ובין בזירה בלבנון, כי לא אצלם ולא אצלנו מישהו שואף למלחמה (ובנוסף - כל המזרח התיכון מתלקח אחרי תוניס ומצרים, ואין לדעת מה יהיה בהמשך בירדן. ע.ב.). במובן ארגון טרור הקשור לאירן -
סוריה מאיימת יותר מהחיזבאללה בגלל הנשק הכימי, והטילים ארוכי-הטווח. והשאלות הן: האם נוכל לשמור על סוריה מחוץ לטווח המלחמה הבאה? האם נוכל לשמור על אפקט ההרתעה? ואיך נתמודד לא בממדים של המלחמה הקודמת, אלא לפי מה שעתיד להיות?
רק קיר הברזל הוא שיביא אותם להסכמה על קיומנו פה.
בתשובה לשאלת אחד הנוכחים בהרצאה (שנערכה במסגרת סדרת ההרצאות המרתקת במכון ז'בוטינסקי על "העולם הערבי והמוסלמי - לאן?") האם יש סיכוי לשלום אי פעם בינינו לבין סוריה - ענה פרופ' זיסר, שבסופו של דבר, לא בהכרח בימינו - יש סיכוי, כי הרצון לכך קיים גם פה וגם שם.
