אני יודע שהטקסט הקצר הבא יקומם כמה אנשים, יעלה להם את הסעיף ממש, בעיקר ליפי-נפש למיניהם, מה שגם יגרום להם להדביק לי כל סופרלטיב שלילי עלי-אדמות. שיהיה. אני שלם עם הדברים.
מדינת ישראל היא יהודית דמוקרטית! גם להפך זה בסדר.
לפני כשלוש שנים, כאשר
שמעון פרס נבחר לנשיא המדינה, סירבה רעייתו המנוחה סוניה לעבור להתגורר עימו בבית הנשיא. אז, סיפרה לנו התקשורת, בעיקר במדורי הרכילות, כי בני הזוג נפרדו, כלומר התגרשו, והגברת פרס הפכה להיות הגברת סוניה גל, שזה קיצור של שם משפחתה ברווקות (גלמן).
השניים מעולם לא אישרו ולא הכחישו את הדברים.
בראיונות "רציניים" - אם אפשר לקרוא להם ראיונות, כי בכל זאת מדובר בשמעון פרס, לא באיזה
דוד לוי - פרס מעולם לא נשאל ישירות בסוגייה זו, כנראה מפאת כבודו ומעמדו, וכאשר נערך מולו גישוש כלשהו, הוא תמיד ידע לומר את מה שרצה, לא את מה שנשאל. "סוניה הייתה ותישאר אהבת חיי", נהג לומר, תוך שהוא מתעלם מהשאלה הכל-כך פשוטה: אתם נשואים עדיין או לא?
לפני כשבועיים הלכה סוניה לעולמה תוך כדי שינה. אומרים כי חיה כצדקת ומתה כצדקת. מותה הנחית מכה קשה על בן זוגה בשישים-ומשהו השנים האחרונות. ראו את זה על פניו של פרס. שבוע לאחר מכן ניבט לנו פרצופו של הנשיא מבעד למרקע. פניו היו אומנם עצובים, חרושי קמטים, אבל גם מגולחים למשעי, נטולי זיפי זקן כמקובל בחודש האבלות הראשון.
פרס קם מה'שבעה' וניגש ישר למראה, כדי לגלח את פניו. נכון, הכאב האישי אינו מתבטא במשך זמן גידולו של הזקן, אבל פרס הוא נשיא מדינת היהודים וככזה, הוא מייצג את היהודים באשר הם. ולכן היה עליו לנהוג על-פי דיני האבלות המוכרים, ודיני האבלות מחייבים אותו להצמיח זקן למשך 30 ימים, כאשר ביום ה-30, מיד לאחר העלייה לקבר וגילוי המצבה, מישהו צריך לומר לו: "אדוני הנשיא, הזקן לא יאה ולא נאה לך, אנא גלח אותו ומיד" - וכך עליו לעשות.
אינני יודע אם הגברת סוניה הלכה לעולמה כשהיא נשואה לנשיא המדינה אם לאו. אם כן, אזי יש לי ציפייה מפרס שינהג אחרת מכפי שנהג, ולא יגלח זקן אחרי שבוע. ואם לא מתאים לו, שיתפטר מתפקיד הנשיא. ואם השניים לא היו נשואים בזמן שהלכה לעולמה, אזי כל הטקסט הזה בטל ומבוטל.