ההפגנות במצרים נמשכות כבר יותר משבועיים אך אין סימנים שהנשיא מובארק מתכוון לפנות את כס השלטון לפני חודש ספטמבר 2011.
קבוצות חדשות הצטרפו למפגינים בכיכר "השחרור" ובהם רופאים, עורכי דין, אמנים ופרופסורים. צפויות גם הפגנות של עיתונאים, מורים ופועלי טקסטיל על-רקע סכסוכים מקצועיים.
בהתבטאויות האמריקניות ביחס למשבר במצרים, שוב ניכר "זגזוג", לאחר שהממשל שינה עמדתו ושב לתמוך בהישארותו של מובארק בשלטון לעת עתה. אומר דובר הבית הלבן רוברט גיבס כי "ארה"ב אינה נוקטת עמדה באשר לסוגיית הישארותו של מובארכ בתפקידו".
לעומת זאת אמר דובר מחלקת המדינה בתדרוך היומי לתקשורת לפני כמה ימים כי אם הנשיא מובארק יעזוב עכשיו תיערכנה בחירות בתוך 60 יום והשאלה אם מצרים ערוכה לקיים בחירות חופשיות והוגנות בפרק זמן כה קצר. הוא הבהיר כי ארצות הברית תומכת במעבר מאורגן של השלטון וכי יש עדיין צעדים רבים שצריכים להתבצע כגון ביטול חוקי החירום במדינה, הכנסת תיקונים לחוקה, קבלת החלטה לגבי הפרלמנט הנוכחי אשר לא נבחר בבחירות הוגנות, סדרי הבחירות ועוד.
אילו תיקונים אמורים להתבצע בחוקה המצרית?
אחד הנושאים העיקריים שמסעירים את האופוזיציה המצרית הוא השינויים שהכניס הנשיא מובארק בחוקה המצרית במהלך שנות שלטונו כדי להגביל את כוחה של תנועת "האחים המוסלמים" ולהכשיר את דרכו של בנו גמאל לכס השלטון.
הנה כמה דוגמאות לכך:
סעיף 5 בחוקה קובע כי" קיומן של מפלגות פוליטיות על בסיס דתי או בהסתמך על מקור סמכות דתי או על הפליה בשל מין או מוצא אסור לחלוטין". סעיף זה הוא שמנע את השתתפות תנועת "האחים המוסלמים" בבחירות,האופוזיציה דורשת כעת לבטלו.
סעיף 77 בחוקה מאפשר לנשיא המצרי להיבחר באופן רצוף לכמה תקופות כהונה עד למותו או פרישתו מהחיים הפוליטיים, חוסני מובארק ממלא כעת תקופת כהונה חמישית במספר והאופוזיציה דורשת לשנות את הסעיף הזה ולהגביל את תקופת הנשיאות למקסימום שתי קדנציות.
סעיף 76 בחוקה מחייב כל מפלגה שרוצה שאחד מחבריה יציג מועמדותו לנשיאות להשיג לפחות 3% מסך המושבים ב"מועצת העם" וב"מועצת השורא" בבחירות האחרונות. אישים עצמאיים שרוצים להתמודד בבחירות על תפקיד הנשיא, זקוקים לתמיכה של 250 חברים לפחות מ"מועצת העם" ומ"מועצת השורא" שמתוכם חייבים להיות 65 מחברי "מועצת העם" ששם יש למפלגת השלטון שליטה מוחלטת. האופוזיציה דורשת לאפשר לאישים עצמאיים, לדוגמה מחמד אל-בראדעי, להתחרות בבחירות מול המועמד של מפלגת השלטון.
סעיף 179 בחוקה מתיר לשלטון לנקוט צעדים "להתמודדות עם סכנות הטרור". לשלטונות מותר לעשות חיפושים, מעצרים והאזנות ללא צו מבית משפט ולהעביר את הדיונים המשפטיים מבתי דין אזרחיים לבתי דין צבאיים. האופוזיציה דורשת לבטל את כל הצעדים האלה ולשחרר את כל העצירים הפוליטיים מבתי הכלא.
בניסיון לספוג את זעמם של ההמונים הודיע סגן הנשיא עומר סולימאן כי הממשלה המצרית הקימה ועדות שימליצו על הכנסת שינויים בחוקה כדי "להכשיר את הדרך להעברה שקטה של השלטון".
בכירי השלטון המצרי מנסים להציג את הדיקטטורה של הנשיא מובארק בצורה אחרת ולהסביר את הסיבות שהביאו לפרוץ האינתיפאדה העממית במצרים. בתחילה הם טענו כי גורמים איסלאמיים קיצוניים כמו אירן ותנועת "האחים המוסלמים" עומדים מאחורי התססת ההמונים אולם לשר החוץ המצרי אחמד אבו אל-ע'יט יש הסברים אחרים.לדבריו הסיבות לפרוץ המהומות הן תוצאות הבחירות האחרונות לפרלמנט, הזדקנותו של הנשיא מובארק ואי הודאות מי יהיה יורשו. לטענתו, השיח הציבורי על האפשרות שהתפקיד יעבור בירושה לבנו היה אחד הגורמים שהאיצו את פרוץ ההפגנות.
אבו אל-ע'יט מצא "שעיר לעזאזל" והאשים את כוחות המשטרה המצרים כי במשך השנים נהגו בצורה "פרובוקטיבית" כלפי ההמונים. אליבא דאבו אל-ע'יט גם התקשורת המצרית אשמה במהומות בכך שפרסמה ידיעות ומאמרים על קשרי "הון-שלטון" במצרים.
מה יקרה אם ההפגנות יימשכו ואף יסלימו?
הצבא המצרי פרס היום כוחות בקהיר כדי להגן על מוסדות השלטון. הכוחות נפרסו סמוך לארמון הנשיאות בצפון קהיר, ליד בנין הטלוויזיה והרדיו וסמוך לכיכר "השחרור".
שר החוץ המצרי אבו אל-ע'יט מעריך כי הצבא יתערב לשמור על הביטחון הלאומי במקרה שהמפגינים ינסו להפיל בכוח את המשטר של מובארק. גם פרשנים בעולם הערבי לא פוסלים את האפשרות שהצבא המצרי יאלץ להכריז על הפיכה צבאית ולנקוט בצעדים תקיפים להשלטת הסדר.
האופוזיציה במצרים חוששת כי הצעדים שעליהם הכריז סגן הנשיא עומר סולימאן נועדו להעביר רפורמות סמליות בלבד במיוחד לאור הדברים שאמר סולימאן כי "מצרים אינה מוכנה לדמוקרטיה".
סגן הנשיא המצרי טוען כי הממסד הצבאי מזדהה עם הנשיא מובארק ורואה בקריאות להדיח את "גיבור מלחמת אוקטובר" כהשפלה לצבא המצרי.
פרשנים מצרים אומרים כי הצבא מנסה להוביל את תקופת המעבר משלטונו של מובארכ וכי היה לו תפקיד מוביל בהרגעת הרוחות. לדבריהם הצבא מנצל את המצב "לחיסול חשבונות" עם קבוצה של אנשי עסקים שהפכו לפוליטיקאים והיו קשורים לגמאל מובארק ושפגעו באינטרסים הכלכליים של הצבא ועם קבוצה אחרת של פוליטיקאים מהמפלגת השלטון שהפכו את גמאל מובארק לראש המפלגה בפועל.
שתי הקבוצות האלה צברו בשנים האחרונות כוח והשפעה שאיימו על כוחו המסורתי של הצבא.
נראה כי המשטר המצרי של מובארק מנסה ל"הכיל" ולספוג את זעם הרחוב המצרי תוך מגמה להמשיך ולשרוד. המשטר מאותת באמצעות דבריהם של סגן הנשיא עומר סולימאן ושר החוץ אבו-אלע'יט כי הוא מוכן לרפורמות באמצעות משא-ומתן שאותו הוא ינהל אולם אם המצב יחריף וההפגנות יסלימו הוא יורה לצבא שהינו משענתו העיקרית, להכריז על משטר צבאי ולנקוט צעדים חריפים להפסקת המהומות. בינתיים ממשיך המשטר במסע תעמולה באמצעי התקשורת הרשמיים שכותרתו היא כי "גורמים זרים הם העומדים מאחורי המהומות".
המאבק בין שלטון מובארק לארגוני האופוזיציה נמשך כשכל צד מנסה לחזק את מעמדו ולהרוויח זמן.