מדינת תל אביב חיה בבועה מנותקת מעולם המציאות. האידיאולוגיה של מדינת תל אביב היא אמונה בכסף ובעושר; אמונה בחיים דמוקרטיים שמשמעותם מבחינת אזרחי מדינת תל אביב, כי מותר לכל אדם לחיות לפי אמונתו או חוסר אמונתו ולפי נטיותיו האישיות מבלי להתחשב באיש; אמונה כי כל דבר הבל המשודר בערוצי הטלוויזיה השונים - הוא חזות הכל; אמונה כי מסורת עם ישראל היא מה שכתוב בספרי ההיסטוריה שאיש אינו טורח לקרוא אותם; אמונה עיוורת כי כל מה שכתוב בעיתונים הוא האמת לאמיתה ולא האמת המסולפת על-פי אינטרסים סמויים מן העין; במדינת תל אביב יש כל מה שיעלה האדם על דעתו. רק תבקש - ותקבל. בקיצור: אמונה כי מדינת תל אביב היא הטוב שבעולמות, הלב הפועם של היישות הישראלית, ומה שמחוץ לה פשוט אינו קיים ובוודאי שאינו צריך לעניין איש. לכאורה - הכל טוב ויפה. אולם בהסתגרות הזאת של הבועה התל אביבית המנותקת מן המציאות שמסביב לה קיימת סכנה קיומית למדינת ישראל. היטיב אולי יותר מכל להגדיר את הסכנה הזו פרופ' ארנון סופר מאוניברסיטת חיפה שכתב את הדברים המדויקים הבאים בספרו¹ "מדינת תל אביב": "המשך ההתכנסות של היהודים אל הליבה התל אביבית הוא בבחינת קריאת תיגר על מדינת ישראל (בגבולות הקו הירוק). אם לא ייעצר תהליך זה יהיה סופו פורענות נוראה לכל המפעל הציוני, משום שמדינת תל אביב לא תוכל להתקיים זמן רב ללא עורף". למרבה השמחה, המציאות ההתיישבותית הציונית שהתפתחה מבקעת הירדן עד לגבולות הקו הירוק, כולל ברמת הגולן, מאז 1967, היא זו המהווה את העורף החשוב ביותר להמשך קיומה של המדינה, כולל מדינת תל אביב. זו ההתיישבות אשר מיעוט של חוגי שמאל קיצוניים מציירים אותה בתקשורת כמקור כל הרע בקיום היהודי במזרח התיכון, או כלשונם "ארץ המתנחלים" שבה איש הישר בעיניו יעשה, שבה זכויות הפלשתינים נרמסות ברגל גסה, שבה מה שהיהודים עושים הוא הרע האולטימטיבי ואילו מה שהערבים עושים הוא כמעט טוב-הלב בהתגלמותו. תעמולת שטנה שמאלנית זו, המוטחת במפעל ההתנחלותי הציוני במשך שנים, הוטמעה זה מכבר בתודעת חלקים נרחבים בציבוריות הישראלית. הוטמעה והופנמה עד כדי כך שהמילה "מתנחל" הפכה למילת גנאי. אבל בפועל רק מעטים יודעים באמת במה המדובר ומה קורה מעבר לגבולות הקו הירוק. ואולי זה הזמן להאיר את המציאות הנחבאת הזו ולהביא את האמת לידיעת הציבור הישראלי הרחב, הציבור השפוי, שאיננו קיצוני.