האכיפה והתקשורת: "יד רוחצת יד"

פרקליט המדינה, משה לדור, התארח בראיון "רחב-ידיים" במוסף עיתון הארץ ביום שישי האחרון (11.2.11). בין היתר ציין כי ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, קיבל הלוואה מאיש עסקים ידוע, לפני כ-18 שנים וטרם השיבה. ביום א' קראנו כולנו את הודעתו של מר אולמרט כי החזיר, לאחרונה, את ההלוואה והוא דורש התנצלות פומבית מפרקליט המדינה ותרומה בסך 50,000 שקלים לצדקה. כמובן שתביעתו נדחתה. במקביל, לגמרי במפתיע, אנו קוראים על הדלפה מחדר החקירות של המשטרה, בחקירת מר אולמרט ביחס לפרשה הידועה בשם "המינויים הפוליטיים", בה הוא מציג את עוזרו הנאמן, עובד יחזקאל, כסוג של "חסיד שוטה" המוכן לעשות למען "אלילו" (אולמרט) כל שטות שהיא, כולל מינויים של מקורבים ("מינויים פוליטיים"). חובה להזכיר, כי ממש בימים אלו, מעיד מר עובד יחזקאל במשפטו של מר אולמרט ומזכירתו בעבר שולה זקן. הדלפה מהסוג שהוזכרה לעיל, עשויה להשפיע על אופי עדותו של העד עובד יחזקאל. שוב אנו עדים לשימוש שעושים גורמי האכיפה בהדלפות מגמתיות לתקשורת של חומרי חקירה חסויים. אין ספק כי ההדלפה מחקירת אולמרט נועדה להציגו כאדם שמתייחס בזלזול לעוזריו הקרובים, ולכן להשפיע על עדים במהלך מתן עדותם כאשר עדותם אינה פועלת לטובת התביעה. מיותר לציין, בפעם המי יודע כמה, כי כל הדלפה היא הפרה בוטה של החוק בידי הגורמים שאמורים להגן ולקיים בקפידה את החוק. לאמירתו של פרקליט המדינה, משה לדור, בראיון בעיתון הארץ על ההלוואה שאולמרט קיבל ולא החזיר (אך אינו נתבע בגינה על עבירת קבלת שוחד), יש היבט נוסף שהביא לתשומת ליבנו פרופסור אסא כשר בראיונו ברדיו בשבוע שעבר. פרופסור כשר שולל את זכותם של גורמי האכיפה לעסוק בהיבטים אתיים (כפי שעושה לדור, לעיל) של נאשמים, אלא רק בהיבטים משפטיים. כנראה שמשה לדור עדיין לא למד מה ההבדל בין אתיקה למשפט.