את האירועים בארצות ערב יש לראות בעיניים פקוחות ולא לתת בשום אופן למשבי רוח תקשורתיים מתעתעים לבלבל אותנו עם העובדות. מקובל לחשוב שהמשטרים הדכאניים, האבטלה הגואה והעוני המחפיר היוו קרקע פוריה להתפרצות עממית של התקוממויות בתביעה נחרצת לשינוי רדיקלי. האם המחאה הייתה עממית? היא פרצה מעצמה? מכורח הנסיבות? אולי הייתה יד מכוונת? מנין לנו? מתי הייתה רווחה בארצות הללו? ועכשיו אין בדל של הוכחה, אפילו ברמז, לקיומו של קונצנזוס כלשהו באשר לאותו שינוי רדיקלי מיוחל. נהפוך הוא, ככל שנוקפים הימים הולכת ומתבהרת תמונה של פלגים ותתי-פלגים הנתונים במחלוקות אינספור - איך יהיו פני הדברים לאחר הפלת המשטר שהיה.
יש אומרים, עוד ארוכה הדרך לסיכומים ולמסקנות. יהיו ככל הנראה עליות ומורדות, רגיעות והסלמות, עד לייצוב המטוטלת והתבהרות פני הארץ שלאחר המהפכה. הפרשן
גדעון לוי מציע לנו: "...הבה ונתבונן בחצי הכוס המלאה: לא מעט מהחששות המוקדמים כבר התבדו. בזה אחר זה התרסקו הסטריאוטיפים הישנים והרעים של המערב ושל ישראל על מצרים". התבדו? התרסקו? לא נחפז מדי? מדוע להתבונן בחצי הכוס המלאה? הרי ממרכיבי מחצית הכוס הזו אין נשקפת כל סכנה ואינה אלא דוגמה רעה לקיומה של שאננות.
אני דווקא מציע להביט בחצי הכוס הריקה בבחינת "והבור רֵיק אין בו מים" בפרשת יוסף ואחיו. "מה תלמוד לומר, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו" [רש"י, בראשית ל"ז, כ"ד]. האם מחצית הכוס הריקה במצרים או בתוניס או בלוב - אכן ריקה לגמרי? אין בה כלום? לא כלום? ואולי בכל זאת יש בה משהו? או טוב שהוא, או רע שהוא, משום שהדבר מדאיג כלשהו. אולי הרִיק עצמו מתעתע בעודו בעצם מבעבע. במצב שנוצר במדינות אלו לאחר המחאה הרעשנית יצטרכו לעמול קשה ולנקוט יד קשה בתקופה לא קצרה, רק בשביל להחזיר הארצות הללו למצב שבו היו לפני המחאה שנראית לעת עתה "מחאה מבורכת". המאמץ האדיר שיושקע לא יהיה לשינוי רדיקלי ולא לשינוי קוסמטי, אלא לבלימת האנרכיה המאיימת ואת זה עושים רק ביד ברזל.
האם תיתכן דמוקרטיה בארצות ערב? תלוי את מי שואלים: אבל גם השוללים וגם המחייבים זאת עמוסים בשלל פרשנויות ודקדוקים היסטוריים לצידוק עמדתם, והם קצרי-רוח מלהקשיב זה לטיעוניו של זה. לפיכך, אציע מבט קצת אחר: הביטו במדינות הדמוקרטיות באירופה. ברוב המדינות קיים מיעוט מוסלמי נבדל באורחות-חייו מן הסביבה. המיעוט המוסלמי הגדול ביותר מגיע לכ-10% בצרפת. מיעוט "בטל" בתשעים. האם הוא בטֵל? מישהו יכול להפיק שם סרט על מעמד הנשים באיסלאם? היש
עיתון אחד בכל אירופה שיעז להדפיס קריקטורה של הנביא מוחמד?
ומה עם הדרישות? הרעלות? עשרות אלפי המסגדים? וההטפות הדתיות? וההסתות? להזכירכם, אין שום מדינה באירופה שיש בה מיעוט מוסלמי כמו אצלנו בישראל. בכל מדינה יש מיעוט קטן יותר של מוסלמים מאשר אצלנו. ממש קטן. ומהי השפעתו? ועכשיו נצא ונלמד מה יקרה במדינה ערבית שכל תושביה מוסלמים? עם כל הרצון הטוב להאמין שתיתכן דמוקרטיה בארצות ערב, כדאי לנו להעיף מבט אחד קצר על אירופה המתאסלמת לה באין עוצר. מכאן, ניתן להגיע למסקנה אחת: כל המהפכות שהתחוללו בארצות ערב ועוד יתחוללו, אינן אלא מהפכה אחת גדולה שאפשר בהחלט לקבוע כבר היום שזו מהפכה איסלאמית עולמית.
העולם כבר לא יהיה מה שהיה עד לפני כחודש. מדינות הודו וסין נערכות לתורן כמעצמות-על. וְנָחְנוּ מה? אנחנו מפליגים לנו מעדנות, שאננים וּשלווים לקראת הלא נודע ועל פנינו מבע זחיחות שאמור היה להטריד, ואינו.
