ביולי 2000 (בקמפ-דייוויד), המציאות הכריעה: כל מי שתמך בהסכם אוסלו, נמצא בצד של הטועים!
יוסי שריד הוא אחד הרהוטים שבין מנהיגי הטועים. כמי שאוהב את השפה העברית ונהנה מכישרון התנסחות, אני לא מחמיץ אף מאמר שלו. גם את תגובות קוראיו. אחד הטוקבקיסטים הגדיר אותו במילים: "כישרון כתיבה = מאה! - הבנת המציאות = אפס!" על זה הייתי מוסיף: אגו שתלטן שמתעמר בו.
יוסי שריד הוא שמאלני מטיף, שהתמכר להצלפות שהאגו שלו מצליף בו. אין לו עניין להתווכח עם יריביו האידיאולוגים, או להציג אלטרנטיבה. הוא נהנה לירות חיצי רעל. אלמלא הצליף בו האגו, הוא היה מבין בקלות - שהרי היה שם! - שלמתוח ביקורת ו/או לתת עצות למנהיגים, זה קל מאוד. להיות בהנהגה ולהביא תוצאות, זה סיפור אחר לגמרי.
תחת הכותרת "ליכוד א-תחרירי, ברוח החופש" (הארץ, 22.2.11) תוקף שריד את ראש הממשלה
בנימין נתניהו, אותו הגדיר "שבשבת". "החלטות חשובות מתקבלות בחופזה", כתב שריד, "בלי שום שיקול נוסף. משהו לגמרי דפוק במנגנון קבלת ההחלטות של בנימין נתניהו - גם בעניינים ברומו של עולם, וגם בעניינים בטלים". ארבעה ימים קודם, בגין גל ההתייקרויות, תקף את נתניהו כמי שמוביל את כלכלת ישראל למקום רע.
כמו שראה ורוד בימי אוסלו העליזים, הוא רואה שחור בימי קניות ובזבוזים. ולשחור שהוא רואה יש כתובת ברורה: נתניהו. "לא יכול להיות שהעיוורון כה עמוק והאיוולת כה ממארת", כתב שריד (הארץ, 18.2.11). דווקא באותו יום, זכו שר האוצר וראש הממשלה למחמאות במאמר המערכת של הארץ (18.2.11). "אם ביצועי המשק הישראלי היו גרועים", נכתב בהארץ, "שר האוצר וראש הממשלה היו ראויים לביקורת. לכן ההגינות מחייבת לשבח את
יובל שטייניץ ובנימין נתניהו לנוכח התוצאות הטובות של הרבעון האחרון של 2010".
קראתי את שריד וחשבתי לעצמי: הרי את הביקורת נגד נתניהו ניתן להטיח בו. על הפוליטיקאי - השר והח"כ - יוסי שריד. זה שבכישרונו הרב "מכר" לנו את אוסלו. "לא יכול להיות שהעיוורון כה עמוק והאיוולת כה ממארת"? זה בדיוק המסר שמתנגדי אוסלו השמיעו חזור והשמע באוזני סוכני השלום. "משהו דפוק במנגנון קבלת ההחלטות של נתניהו"? שריד שכח את הנחישות החולנית שלו ושל חבריו להמשיך במסלול הדמים שהתחיל באוסלו, עבר דרך המנוסה מדרום לבנון והסתיים בעקירת אלפי יהודים. מנוסה ועקירה שהכניסו מאות אלפי אזרחים למקלטים, למלחמה עם לבנון, "עופרת-יצוקה", דוח גולדסטון ובידוד ישראל בעולם. כל הצרות המדיניות שלנו הן פרי חוכמתם, נחישותם וכישרונם של סוכני ההזיות, ששריד הוא מהבכירים שבהם.
אין בעולם מישהו שיכול לשכנע את מר שריד לצניעות פובליציסטית. הוא מקליד את הגיגיו מפסגת האגו שלו. ואם מחברים לאגו הגבוה גם את פחד הגבהים שהוא לוקה בו, ניתן להבין מדוע הוא לא מביט למטה. למציאות. גם מראה לא תעזור, מפני שהיא לא משמיעה קולות. בנסיבות האלה, לא נותר לנו אלא לעמת את מר שריד עם קטעי וידאו שהוא מככב בהם. אם כלימה תציף אותו, נזכה לקרוא ממנו מאמרים צנועים יותר. אם ימשיך להטיף מפסגת האגו, נבין שהבעיה היא בחריץ הצר של האסימון...