אם הגמלאים מסוגלים לשמוע מוזיקה - שישלמו

מבדיקה רפרננטאטיבית, באתרים ובפרסומים אחרים, בתקשורת, במידע של הממשלה או של הרשויות המקומיות, הרושם שמתקבל הוא שאוכלוסיית הקשישים כציבור, נתונה באיזה "מסגרת מוגנת", איזה סד, מעין איזה גטו לקשישים. ודאי שאנשים מבוגרים, קשישים, זקוקים לעזרה ולתנאים שונים מאלה שניתנים לכלל האוכלוסיה. בכל התחומים ללא יוצא מן הכלל, לרבות תחום הפנאי, שהוא תחום חשוב ככל שתוחלת החיים עולה, והקשישים נהנים מיכולת פיסית למצות את האפשרות הזאת. אבל זה עדיין לא נצרב בתודעה. בדבר אחד אין כל צל של ספק, והוא שגם בישראל, שיחסית יש בה אוכלוסיה צעירה גדולה יותר מאשר במדינות המערב, המאזן הוא לצד המזדקנים. לפי השנתון הסטטיסטי משנת 2009, אחוז האוכלוסיה המבוגרת בישראל מתקרב ל-10%, כלומר יש בישראל שלושת רבעי מיליון אנשים מבוגרים, וזאת אוכלוסיה שיש להביאה בחשבון בכל פרמטר שהוא, הן במציאות הקיימת והן בתחזיות. דפדוף בדפי גוגל בנושא גמלאים יגלה לך מאות ערכים ואלפי מאמרים, ביניהם על הזכויות שיש לגמלאים. לאגרת טלוויזיה ורדיו - פטור מלא, לתחבורה ציבורית 50% הנחה (בלונדון לדוגמה שלא בשעות הדחק בבוקר ובערב, גמלאים לא משלמים פרוטה), בספריות העירוניות בתל אביב - 50% הנחה, בארנונה - 30% הנחה. מן הסתם יש עוד בעיקר במסגרת וולונטרית וכמבצעים מיוחדים. ויש את המשרד לאזרחים ותיקים שהוא חלק ממשרד ראש הממשלה ותלוי בחסדו ובחסדי האוצר שאוזנם ערלה וכיסם תפור. אשר לתחום האומנות החזותית - בתל אביב ובירושלים יש הנחה של 50% לגמלאים. בתיאטראות, תלוי בתיאטרון ובזמנים. כאן ישנם "גטאות" יום לחוד וערב לחוד. זה אמור לגבי בתי הקולנוע. בשניהם המגמה היא לאו-דווקא להטיב עם הגמלאים כמו עם התיאטרון שמאזן את סה"כ העלות. בדיוק כמו הטיסות למקומות קיט, גם כאשר יש ירידה בתיירות לשם, רצוי לשמור על גובה התעריף שכן גם אם המטוסים לא מלאים רצוי למנוע פיטורים זמניים ולשמור על מלאי, השבתת כלי טיס משימוש וכיו"ב שיקולים כלכליים. מבצעים.

העולם ואנחנו

רבים ודאי תוהים מדוע אני מעלה סוגיה של תרבות ואמנות לאוכלוסיה המבוגרת, בשעה שהיא זקוקה לדברים דחופים יותר בתחומי הכלכלה, הבריאות, הדיור והסעד ועוד תחומים שייחודיים לה. התשובה היא שלצערי לא כל הגמלאים מסוגלים לצאת מן הבית כדי להיות בחוץ שלא לדבר על הנאה ממופעי תרבות ובידור. ואלה שיכולים מן הראוי להתייחס לכך משני ההיבטים שהזכרתי. לגרום להם קצת נחת רוח וכפועל יוצא - מחיזוק הנפש, יוצא נשכר הגוף. ואם הוא נשכר גם התקציב הציבורי לטיפול במחלות - יוצא נשכר. בעולם המערבי הנתונים של עליית תוחלת החיים הניבו שורה של צעדים חוקיים ואופרטיביים במטרה להקל על האוכלוסיה המבוגרת לא רק בתחום בריאות הגוף אלא "בריאות הנפש" במובן הרחב. מומחים גריאטריים ואחרים לרבות קרדיולוגים הגיעו מזמן למסקנה כי מיצוי יכולתו של הקשיש ליהנות מתרבות הפנאי היא אחת הדרכים להפחת הלחץ על בתי החולים והמרפאות, ובכך ההפסד בסבסוד צריכה תרבותית של גמלאים יוצא בשכר החיסון על טיפולים רפואיים. בארה"ב לא זו בלבד שיש לאוכלוסיה המבוגרת נציגות בבתי המחוקקים של המדינות ושל הפדרציה, הקונגרס והסנאט, אלא יש בצד שדולות חזקות אשר פועלות למען האוכלוסיה המבוגרת החל בקבלת תרופות מוזלות ועד קבלת כרטיסי טיסה מוזלים. יש ארגון גמלאים חזק בשם American Association of Retired Persons (AARP) - האיגוד האמריקני לגמלאים מעל לגיל 50, שהחברים בו נהנים מקשת רחבה של הנחות משמעותיות, החל בנסיעות, בשכירת רכב, ביטוח וכל סוגי מצרכים ונכסים ניידים. זאת נוסף על היותו שדולת רבת עוצמה בקונגרס האמריקני. אצלנו ישנה הסתדרות הגמלאים ואגודות ועמותות שונות אשר עושת כמיטב יכולתן אך מולן עומד ממסד שרירותי, ואין בכוחם להיאבק, בייחוד כאשר הן מייצגות אוכלוסיה חלשה שגם אם היו לרשותה שלטרים אין להם הכוח להפעיל אותם. ואילו הציבור בכללו, לא נותן את דעתו שפעם גם הוא יימנה עם שורות "גיל הזהב" ( שם מקברי). אצלנו ניקח לדוגמה את תל אביב, שבה גדלה באחרונה אוכלוסיית הצעירים, הרי ששיעור הגידול של האוכלוסיה המבוגרת גבוה יותר. בעוד שבארץ הוא עומד כאמור על עשרה אחוזים, בתל אביב הוא מגיע ל-14%. בשירותים שלה תל אביב עושה לא מעט למען אוכלוסיית הקשישים. אבל לא מספיק. ידוע שתל אביב יקרה יותר מאשר ערים גדולות אחרות כמו חיפה וירושלים. זאת משום שהאוכלוסיה שבה היא עשירה יותר. אבל זה לא אומר שגם רוב הקשישים הם עשירים יותר. מכאן שאם מדובר בכל הקשור באותן הנחות שהם נהנים מהם כתוצאה מסבסוד ממשלתי מכח, או מחולשת היותם גמלאים, צריכים לחול באותה מידה בכול הארץ. התזמורת הסימפונית ירושלים - רשות השידור מקיימת סידרה של קונצרטים ליטורגיקה. בשעתו סדרות רבות של תזמורת זאת התקיימו גם בתל אביב. הפעם כבר לא ואני משער שהסיבה היא כלכלית. הפעם הסדרה נערכת גם במרכז לאומנויות הבמה (מרכז גולדה - האופרה הישראלית). בהיותי בשעתו ירושלמי יכולתי ליהנות מן הסדרה בהנחה של 50% בדיוק כמו במופעי במה בתיאטרון שֶרובר. ביקשתי לדעת בבית האופרה האם יש הנחה לגמלאים. אמרו לי שיש, בסך 35 שקלים. וכמה עולה כרטיס לאחר ההנחה, שאלתי. 220 שקלים ענו לי. צלצלתי לסימפונית בירושלים ושאלתי כמה משלם גמלאי בעבור כרטיס, אמרו לי: 140 שקלים. השאלה היא מדוע ? האם מדובר כאן במצרך מיובא שיש להביא בחשבון הובלה באוניות, תיווך, שיווק מסים וכיו"ב. הרי המדינה מסבסדת את בית האופרה כפי שהיא מסבסדת את הסימפונית. יתרה מזאת, אני מניח שמצבה של האופרה משופר יותר מזה של הסימפונית - ירושלים. ואגב, אם כרטיס לגמלאים למופעים של התזמורת הסימפונית ראשון לציון שהיא תזמורת טובה -המופעים שלה, בתל אביב, הוא 90 שקל לגמלאים, מדוע הפילהרמונית מחייבת את הזקן במאות שקלים לכרטיס כאשר ההנחה נעה בין 5 ל-10 אחוזים. מכיוון שהיא מדושנת עונג וכסף של תורמים ושמורה של יוקרה? משל היא איזה בית אופנה או חברת בושם יוקרתית.

השפעת המוזיקה על הבריאות

מכיוון שאני ממקד את הנושא דווקא בתחום המוזיקה מן הראוי לציין שהשפעת המוזיקה על בריאות הנפש והגוף היא עתיקת יומין. רבות נכתב על הנושא ומאות, ואפשר אלפי מחקרים, נערכו בהקשר אליה. אני בחרתי מסה של ד"ר אדווארד פודולסקי משנת 1934 שמובא באתר המחקרים camj-jamc .ד"ר פודולסקי לוקח אותנו עד לזמנים עתיקים לרבות תנכיים בהבאת דוגמאות על השפעת המוזיקה על בני אדם. לפני 2500 שנה הוכחה השפעת המוזיקה על הפוריות של נשים. הומרוס מספר על כך בהקשר של אוליסיס, שאול המלך במצוקתו נרגע לצלילי הנבל של דוד. הנבל עד ימינו אלה נחשב לכלי מוזיקה תרפויטי. בסוף המאה ה- 19 נערכו קונצרטים בבתי חולים ובמתחמים סגורים של חולי נפש. פודולסקי מביא מחקר של החוקר הצרפתי גרטרי במסה על המוזיקה שקבע כי יש למוזיקה השפעה רבה על זרימת הדם, וככול שהקצב מהיר יותר כך זה משפיע יותר על הדופק. לסיכום המחקר קובע ד"ר פודולסקי כי למוזיקה יש השפעה על הגוף בכמה וכמה צורות. על המערכת המטבולית, כלומר חילוף חומרים, על הגברת והחלשת האנרגיה של השרירים, על מערכת ההזעה, על הדופק ולחץ הדם ועל מערכת החיסון. מכאן שכל בר דעת יגיע למסקנה שהוצאות על תרבות הפנאי של הקשישים באוכלוסיה היא גורם מונע מחלות וחוסך כסף רב של טיפולים ואשפוזים. אז מי זה אומר כי ההיגיון קובע אצלנו, במדינה שהיא מתקשה בכיבוי שריפות ובוודאי שלא מצטיינת במניעתם. לכן גופים מוסיקליים כמו האופרה הישראלית והתזמורת הפילהרמונית הם פסגה שלקשישים קשה לטפס עליה. בקטע מוסגר על הפילהרמונית. בהיותי בשעתו ראש מערכת החדשות של "קול ישראל" בתל אביב, כמובן שהוזמנתי למופעי התזמורת. זה לא היה דבר של מה בכך, שכן המנויים של התזמורת שמרו על הכיסאות שלהם כמו בבית כנסת מרכזי, והמקום עבר בירושה. צריך היה לחכות בתור עד שהתפנה מקום. לאנשים בכירים בתקשורת נשלחו הזמנות. אבל ראשית היה עלי לעבור "חניכות", איזה "שימוע" אצל יצחק נימצביץ' האיש הממונה בשעתו על קשרי החוץ של התזמורת. נימצביץ' נראה כמו מנהיג אפריקני הדור. הוא היה כהה עור וגם בקיץ בביתו לבש חליפה ועניבה, והיה פולני בכל רמ"ח ושס"א. איך לא, בתזמורת שיסד ברוניסלב הוברמן היהודי פולני. באותו ביקור בביתו, אם זכור לי ברחוב יהודה המכבי בתל אביב, הוא הושיב אותך ונתן בך עין בוחנת מאוד שאבין שגם אם אינני יקיר תל אביב, אני מעתה ואילך יקיר הפילהרמונית, ושאדע להעריך את זה. מכיוון שלא הייתי מבקר מוסיקלי הייתי פטור מלהתייחס לקונצרטים, אך הערכתי את המחווה, ובמשך הזמן, כעבור תקופת ה"סטאז'" לא הייתי צריך להתייצב יותר אצל נימצביץ'. כיום אתה לא צריך להיות מכובד או מנוי ותיק כדי ליהנות מן הקונצרטים של הפילהרמונית. אתה צריך להיות מיליונר. אני מציע שבראשית כל תוכנית של הפילהרמונית, האופרה ודומיהם בפסגת היוקרה - יפתחו בשירה של להקת אבבא - All the things- I could do If I had a little money It's a rich mans' world ובתרגום עברי ומעשי. קשישים יקרים גם אתם יכולים ללכת לפילהרמונית של תל אביב ולאופרה אם יש לכם כסף, כי העולם הוא לעשירים. ישראל היא חלק ממנו. Dot.