"המון רעש על לא כלום" הוא עיבוד מודרני ומרענן לסיפור האהבה הידוע של ויליאם שייקספיר מלפני יותר מ-400 שנים והמוכר יותר בשם "מהומה רבה על לא דבר", שהועלה אין ספור פעמים על כל במה אפשרית בארץ ובעולם.
המחזה החדש המועלה בבכורה בתיאטרון באר שבע הוא מרהיב, קולח ומצטיין בדקויות לשון ואינו מקפח את העלילה המקורית והנפתלת של המקור. הבמאי עידו ריקלין הצליח ללהטט עם להקת שחקנים מעולה ולהפיק מחזה שנעים לצפות בו, אין בו רגע דל, מצחיק ושנון ועטור שעשועי לשון והברקות בימתיות.
העלילה מספרת על שני זוגות: קלאודיו והרו- צעירים ונאים וכנגדם, בנדיק ובאטריצ'ה, זוג חמוץ מריר יותר, שכבר אהבו פעם ונפרדו ובכל הזדמנות הם חורצים את לשונם זה כלפי זה. בעיצומן של ההכנות לחתונת הזוג הצעיר, נרקמת מזימה שנונה, שאחראי לה אחיו של אבי החתן, המאפיונר, לזרוע פרוד בין בני הזוג ולהעליל על הכלה שבגדה בארוסה. במקביל, נרקמת תוכנית לדחוף את באטריצ'ה ובנדיק, בעל כורחם, זה לזרועותיו של זה.
הסוף היה עלול להיות רע ומר כמובן, אולם בזכות סמל המשטרה האידיוט נפתרת התעלומה והכול, כדרכו של שייקספיר, בא על מקומו או משכבו בשלום. במקום חתונה אחת, אנו זוכים לחתונה כפולה: של הזוג הצעיר, שלמד לקח קשה, ושל זוג הסוררים שגילו את כוחה של אהבה בוגרת.
המחזה הוא בעל שתי מערכות כשהחלק השני הוא תוסס ועולץ יותר ומשופע בצחצוחי לשון שנונים ומצחיקים, הנפלטים בקצב מסמל המשטרה שמתגלה כבעל יכולות וסגולות משל עצמו. שני שחקנים ותיקים מככבים בהצגה ומדגימים כיצד "שועלים ותיקים" יודעים להפגין נוכחות בימתית ומשחק משובח, ללא כל מאמץ.
זהרירה חריפאי כאורסולה משחקת ברגש וביכולת דרמטית משובחת. היא יודעת להגיש שיר באורח נפלא וכל תנועה שלה היא מחושבת ומצטיינת. אלכס פלג כלאונרטו מפגין כשרון משחק משובח, מלהטט על הבמה ללא קושי ובעל נוכחות מרשימה. אורי רביץ כדון פדרו מפגין משחק נהדר. קולו ומשחקו הם ברורים ורהוטים, כל תנועה שלו היא מחושבת ועובדת בצורה נפלאה.
אלון אופיר כדון ג'ון , אחיו, הרוקם את מזימת העלילה משחק יפה מאוד , אולי הוא לא נראה כפושע גדול ודווקא הייתי מצפה ממנו לפצוח בשיר, כיאה לזמר מקצועי כמותו, אבל משחקו קולח ונעים.
שירי גולן כבאטריצ'ה משחקת בצורה מוצלחת. היא יודעת להגיש משחק ראוי ואמין ויש לה יכולות משובחות. שי לי הירש שנשלפה מסדרת חסמבה היא בהחלט הפתעה מרנינה. שי לי היא נאה וחטובה, יודעת לשחק נהדר ואפילו מצליחה להזיל דמעות של ממש, כפי שראיתי אישית. היא יודעת להגיש משחק דרמטי ויפה, אינה מפריזה ומצליחה להפגין נוכחות מצטיינת על הבמה.
מירב שירום כמשרתת שאינה בוחלת בשיתוף פעולה עם חבר המרעים, יתכן שלא בידיעתה, משחקת בצורה מקצועית ונעימה. יש לה פוטנציאל יפה מאוד וכישרון רב.
רון ביטרמן כבוראקיו הנוכל הוא מוצלח מאוד. עיניו הכחולות מוסיפות נופך חינני לדמות ההפוכה שהוא אמור לייצג. משחקו הוא מצטיין ונכון. מיכה סלקטר כבנדיק בן זוגה של באצריצ'ה הוא שחקן משובח שמפגין יכולת טובה מאוד לאורך כל ההצגה.
מיכאל אלוני כארוסה של הרו הוא "החתיך" של ההצגה, מצטיין במשחק נכון ומרגש, יודע להפגין נוכחות בימתית ראויה . יש לו חן וסגולות משחק יפות מאוד.
אורי זגורי כאחד המאפיונרים הוא שחקן בעל כישרון מולד. עיניו העגולות והמיוחדות מוסיפות לדמות שהוא מגלם. הוא לא נרתע ממשחק פיזי ומקריב אפילו את פדחתו לטפיחות . יש לו יכולת משחק משובחת במיוחד.
מי ש"גונב את ההצגה" הוא יוסי צברי כשוטר החלמאי שמצליח לפתור את התעלומה באקראי. בתחילת ההצגה הוא נחבא אל הכלים ואולם כאשר הוא מופיע בדמות איש החוק - הבמה הופכה לביתו השני. יוסי צברי הפך את התפקיד האפיזודי לתפקיד שאותו זוכרים לאחר ההצגה. שעשועי הלשון שהופקדו בידיו בידי המתרגם דורי פרנס הם מוצלחים במיוחד. יוסי יודע לשחק בצורה נפלאה ואין ספק שמדובר בשחקן בולט ובעל פוטנציאל כביר. כמו-כן ,יש לציין את ניב פטל, יקיר פורטל,עפר פרימן וראובן קובריגרו המשתלבים בהצגה בצורה מוצלחת ויפה.
דורי פרנס אחראי לתרגום המוצלח והמהנה וגם למוזיקה המקורית. התפאורה של נטע הקר היא פונקציונאלית ומורכבת בעיקר מקיר ענק הבנוי מלבנים קטנות וצבעוניות שהופכות את הבמה לחגיגה. התלבושות של אורן דר הן בנות זמננו ואולם הן כוללות חליפות הדורות ושמלות נשף וחתונה ואפילו לבני בנים ממותגים ידועים. עדי שמרוני אחראית לתאורה המוצלחת ופתיתי הפרחים הנושרים פעמיים הם עילה למשב רוח עליז ורגוע במהלך הצפייה.
אין ספק שויליאם שייקספיר היה נותן אישורו להפקה היפה וזוהי הצגה מהנה, מבדרת ומרגשת שאינה שומטת דבר מהמחזה המקורי ומסגנון הנוסחה השייקספירית במיטבה.