"קשה למצוא בין העיתונאים הבכירים בישראל אחד ששם לו למטרה להיאבק בתיוג הגורף והמכתים את אזרחי המדינה הערבים ואת ארגוני השמאל המציף את התקשורת בתקופה זו" (
עוזי בנזימן, העין השביעית).
במאמר הזה מביע מר עוזי בנזימן את חששו מ
חופש הביטוי המוגזם של אנשי ימין המבקרים בחריפות את סייעני אויבי ישראל - הערבים, המתחזים לארגוני זכויות אדם והמחרימים מבית המאיימים להחריב אותו מן היסוד. כאן, חופש הביטוי של הימין עבר את הגבול אליבא דעוזי בנזימן. בצר לו, הוא מגייס את הקומוניזם של סטאלין ואת הסנאטור מקארתי וגם מ
יצחק רבין אינו מניח ידו. ושוב נטחן הטחון עד לזרא:
"...לפני 16 שנה מלאה הארץ מלות גידוף ותיוגים שהסתיימו ברצח ראש הממשלה. זה לא היה לפני שנות דור; זו הייתה הוויה יומיומית שחלק הארי של הציבור החי היום מסוגל לזכור. גם אז לא היו רבים שקמו נגד התופעה ומחו עליה. לא פוליטיקאים, לא אנשי רוח ולא עיתונאים. 'בוגד' ו'מוסר' ו'דין רודף' ושאר כינויי גנאי הפכו לעניין שבשגרה, בלי שתתעורר מודעות של ממש לצופן הקטלני הטמון בהם. מי שהעיר על כך, מי שנזעק, נחשב לקוריוז. רק בדיעבד, באיחור טרגי, חדרה ההארה שההכתמות האלו חרצו את גורלו של יצחק רבין".
מר בנזימן, המילים הללו אינן אלא הסתה גורפת נגד שומרי חוק התובעים לשמור על החוק. מותר לגדף ומותר לתייג וּמילות הגידוף והתיוג אינן קשורות לרצח רבין מכל וכל! זה שהתקשורת הישראלית החליטה לפמפם את השטות הזאת עד שתתקבל כאמת צרופה - לא עושה אותה אמת, משום שהיא שקר גמור. כל מנהיג בעולם מאוים על חייו ועל כן יש לו אבטחה. הכשל הוא בראש ובראשונה של האבטחה. ורק אחר-כך ברוצח יגאל עמיר. אם הוא באמת הרוצח. אין כאן כל קשר להסתה שכאמור לא הייתה ולא נבראה. מה שבאמת "הפכו לעניין שבשגרה" הן התנפלויות התקשורת השמאלנית ברוח המאמר הזה על כל מי שחושב אחרת. גם אם הוא הרוב.
ובכן, מותר לי לחשוב ולהביע את המחשבה שחברת-הכנסת חנין זועבי היא בוגדת וכמוה
עזמי בשארה. לטעמי, על-פי החוק, יוסי ביילין הוא בוגד יחד עם כל כנופיות אוסלו וז'נבה. יש לי רשות מלאה לתקוף את הפרופסור שטרנהל כטיפש שרואה בפלשתינים חסרי "טיפת תבונה", מציע להם לרכז את התקפותיהם על ההתנחלויות ומעלה את רעיון העוועים לעלות בטנקים על עופרה. בעיניי, הוא עוכר ישראל. מותר לי לבקר את חברי-הכנסת הערביים שאינם משרתים את הציבור שבחר בהם והולכים להתרפס בפני מנהיגים במדינות ערב הקוראים להשמיד את מדינת-ישראל.
אני רואה אפילו חובה לעצמי לבוז לחורשי-הרעה כדוגמת אורי בלאו וענת קם, שאין לדעת עדיין מה יהא נזקם בעתיד. אני חושב ואני רשאי אף להביע זאת ש
עיתון הארץ הוא עיתון נגד מדינת-ישראל! ככה רואים אותו רבים בתוכנו. אין סיבה מובנת לראות בו "יוצא-דופן לטובה" משום שהוא ממש יוצא-דופן לרעה ולצרה צרורה. חשוב מאוד לתקוף את המלשינים מ
שלום עכשיו, מגוש שלום, מהאנרכיסטים, מהסרבנים, משוברים שתיקה, מנשות מחסום ווטש, מן הקוראים לחרמות ונידויים על מדינת-ישראל, מן הקרן לישראל חדשה המעלה קֶבֶס ועוד ועוד ארגונים נבזיים שדרכם פועלות מדינות וארגונים, ובאמצעותם הם בוחשים בעניינינו הפנימיים.
