מפלגת העבודה עוברת שינוי, כאשר מה שבולט במיוחד הוא הניסיון לייצר בין חברי המפלגה שיח אידיאולוגי משמעותי שהושתק בתקופת ברק. שיאו של התהליך היה השבוע כאשר באירוע השקה מרשים הוקם אתר מפלגת העבודה החדש, שנראה היום כאתר הפוליטי המרשים ביותר בישראל. הקרדיט על בניית האתר מגיעה למזכ"ל הצעיר של מפלגת העבודה, חיליק בר, שיזם את בניית האתר, על-מנת לייצר דיאלוג מפלגתי ולשקם את המפלגה.
האתר כולל "נוסטלגיה בן-גוריוניות", מבטיח דיון אידיאולוגי ער ונותן מקום מיוחד לדיון בין צעירי המפלגה. האתר משלב את מה שהיה חסר במפלגת העבודה בשנים האחרונות, פעילות וקול של חברים צעירים יחד עם חזרה לשורשים האידיאולוגים של המפלגה שהייתה בעבר נר לרגלי מנהיגי המפלגה. השינוי במפלגה והפעילות הזאת נשמעת מבטיחה, אבל הבעיה היא שמדובר בצעד קוסמטי קטן אחד בלבד, במקום במהפכה כללית שדרושה כל כך למפלגה שרוצה לשקם את עצמה.
הסיבה שמפלגת העבודה לא מצליחה לחזור למעמדה היא כי הציבור מאס במנהיגות הכושלת שלה, שבגדה באופן עקבי באידיאולוגיה שלה.
יצחק הרצוג,
אבישי ברוורמן ואפילו שלי יחימוביץ', הפגינו בתקופת ברק חוסר-אונים, כאשר במקום לדאוג לכך שברק יחזור לערכי מפלגת העבודה, הם התמסרו לדרך האינטרסנטית שלו, ואפשרו לו להמשיך לרמוס את כל ערכיה. אפילו אם תומכים של המפלגה רוצים להאמין שהלקח נלמד ושהמנהיגות לוקחת אחריות על אוזלת היד שלה בתקופת ברק, קשה לציבור להתעלם מהעובדה שמנהיגי המפלגה מתחמקים מהאחריות שלהם על הרס המפלגה, וחמור מכך על האחריות שלהם לנזק שגרמה ממשלת ביבי ליברמן למדינה.
הצביעות הגועלית משתקפת בדבריהם של מנהיגי המפלגה, בעיקר כאשר הם מבקרים את ממשלת נתניהו מבלי שהם מודים שהם אלה שבניגוד לאג'נדה של מפלגתם נתנו ל
ממשלה הכושלת של ביבי את ההצדקה המוסרית לקיצוניות המדינית שלה, ולפגיעתה בשכבות החלשות.
במידה והמפלגה רוצה להשתקם ולאחד שוב את כוחות השמאל, חברי המפלגה צריכים לשים סוף לצביעות במפלגה, ולגרום למנהיגיה להודות בכשלים שלהם. כבר שנים רבות חסרה במפלגת העבודה מנהיגות אידיאולוגית אמיתית שתשקם את המפלגה ותחזיר אותה לשלטון. מנהיגות כזאת אינה יכולה להתקיים במקום שבו אין אחריות של המנהיגות על מעשיה. פואד בן-אליעזר, בוז'י הרצוג, אבישי ברוורמן, שלי יחימוביץ, ואפילו אמיר פרץ באופן עקבי לא הפגינו במעשיהם מנהיגות אידיאולוגית כזאת - ולכן הם אינם ראויים להנהיג היום את המפלגה. חבל רק שאין היום יותר קולות במפלגה שמוכנים לומר זאת זה בקול רם, ושבמקום לבקר את מנהיגי המפלגה ולהעניש אותם על הליכה בדרך שקרית, רוב חברי המפלגה מתעלמים ממעשיהם ומאפשרים לאותם מנהיגים להתחמק מאחריות.
חברי המפלגה צריכים לדרוש היום שינוי אמיתי במנהיגות המפלגה, רק שינוי כזה יחזיר את האמון במפלגה, ויאפשר שיקום אמיתי וחזרה של תומכיה. ראשית צריכים החברים לתבוע ממנהיגי המפלגה שזנחו את האג'נדה של מפלגתם לקחת אחריות על מעשיהם ולוותר על הצגת מועמדותם. שנית, צריכים חברי המפלגה לחשוב על גיבוש דרכים לבניית מנהיגות אידיאולוגית חדשה במפלגה, תוף צירופם של אנשים חדשים מחוץ למפלגה בהנהגה.
כאיש העבודה לשעבר אני מעריך מאוד את הפעילות של הצעירים היום במפלגה, בעיקר של מזכ"ל המפלגה שנכנס לתפקידו בתקופה לא פשוטה. אולם כל עוד אין שינוי מנהיגותי אמיתי במפלגה ואין נטילת אחריות, הפעילות מבוזבזת על מנהיגים שאינם ראויים להנהיג. לכן הם גם אינם יכולים לייצר תמיכה ציבורית במפלגה או להחזיר לה את תומכיה.
