הפער בין הצרכים של העובדים הסוציאליים ובין עמדת האוצר קשים לגישור. מול עמדת האוצר והממשלה, החותרים להפריט את השרות הציבורי, ולמנוע בכל מחיר יצירת תקנים חדשים, עומדים העובדים הסוציאליים שמוצבים בחזית המלחמה נגד העוני והמצוקה החברתית ודורשים את מה שנראה פשוט והגיוני – לתת להם כלים לטפל בבעיות הקשות ולתגמל אותם בהגינות.
איגוד העובדים הסוציאליים שאימץ בשנים האחרונות את התביעה להפסיק את ההפרטה ודורש להשוות את תנאי העבודה של כל העובדים הסוציאליים, כולל אלו המועסקים בעמותות. הוא מעמיד בעיות אלו בנוסף לתביעות שכר צודקות שתובעות העלאת שכר בסדר גודל של 30% -40% (תוך התאמה כך שבעלי השכר הנמוך יקבלו תוספת גדולה יותר).
האוצר ומשרד הרווחה שניהלו את המו"מ מצד הממשלה גילו כלפי חוץ אמפטיה לעובדים הסוציאליים אך בפועל התנגדו גם להיקף הנדרש של התוספת ובעיקר לתביעה להחיל את התוספות גם על עובדי העמותות.
איגוד העובדים הסוציאליים החליט מסיבות טקטיות שלא להעלות הפעם במאבק את דרישותיו להגדלת תקנים לעובדים סוציאליים. הוא גם לא העלה כל תביעה להעדפה מתקנת במגזר הערבי ובפריפריה בכלל. אם למרות חולשות אלו בהגדרת מטרות המאבק היה מצליח האיגוד להשיג את תביעתו כי ההסכם יכלול את העובדים הסוציאליים שמועסקים על-ידי עמותות פרטיות ניתן היה לדבר על הישג חברתי ממדרגה ראשונה.
האוצר התנגד להשוואת תנאים זו משום שפרושה ביטול היתרון שבהעסקת עובדים דרך עמותות לקופת המדינה. האוצר מבין כי ויתור בשאלה זו לעובדים הסוציאליים יפתח סכר של תביעות בתחומי החינוך, הבריאות ושרותים מופרטים אחרים. תהליך כזה ייאלץ אותו לעצור את ההליך של צמצום השרות הציבורי באמצעות הפרטתו וחיזוק המגמה של הגדלת הסקטור הפרטי.
נציגי האוצר במו"מ עומדים על רגליהם האחוריות כדי למנוע בכל מחיר קיומו של צו הרחבה. ראשי ההסתדרות שמלווים את המו"מ החלו על-רקע זה לדבר ביום ה' 10.3 על "מנגנון פיקוח" – מושג שאינו אלא מסווה לוויתור על צו הרחבה. פרשנים כלכליים מעריכים כי עם שובו של עופר עיני מחו"ל יושג תוך ימים הסכם בין הצדדים.
אם אכן יתיישב יו"ר ההסתדרות כדובר הראשי של האיגוד השובת יהיה בכך צעד אנטי דמוקרטי שעוקף את האיגוד והעובדים הסוציאליים שהוא מייצג. מי שצריך לשאת ולתת בשם העובדים הוא ראשי האיגוד ולא עופר עיני שהפך לאחרונה לנושא ונותן בכל נושא – שביתות במכתשים אגן, שביתה במפעלי ים המלח, שביתה בנמלים. רק מנהיגי האיגוד שקשובים לרחשי הלב של העובדים שהם מייצגים ומכירים על בורים את רזי המקצוע יכולים לייצג את העובדים נאמנה.
יתר על כן ברוב האיגודים בעולם נהוג כי אחרי שצוות המו"מ משיג הסכם הוא מובא לדיון והצבעה במועצה המנהיגה של האיגוד או אפילו בקרב כלל חברי האיגוד. בעידן האינטרנט הדבר בהחלט אפשרי תוך מספר ימים והיה מאפשר להגיע להסכם שקיבל לגיטמציה רחבה.
כאן יש חשש שהדברים יעשו אחרת. יו"ר ההסתדרות ישיג מתווה שאינו כולל צו הרחבה ויכריז באופן חד-צדדי על סיום השביתה. העובדים הסוציאליים שצעדו ברחובות יאלצו לקפל את הדגלים. אם אכן זו תהיה התוצאה ניתן יהיה לקבוע שהשביתה לא השיגה את עיקר מטרתה – שינוי המגמה של הרס השרותים החברתיים. הכוחות הדינמיים שהתעוררו בשורות העובדים חייבים לעמוד על המשמר כדי למנוע נסיגה של הרגע האחרון של הנושאים והנותנים מטעם העובדים הסוציאליים.
אין כאן מלחמה על הכיס בלבד. זוהי מלחמה על נשמת אפה של החברה – האם תמשיך הממשלה לשרת מיעוט קטן של בעלי הון על-פי תורת הכלכלה החופשית או שהרוב של העובדים החופשיים יכתיבו סדר יום חברתי חדש שיתן סיכוי לכולם להתפרנס בכבוד.
