פה גדול, חוצפה ודוגריות נחשבו עד לא מזמן לתכונות אולטרה ישראליות, כאלה שמככבות בכל מוספי יום העצמאות וכתשובה לשאלה מה ישראלי בעינייך. מסתבר שלא עוד, גם המעלות האלה עברו תהליך של הפרטה, מיקור חוץ ולבסוף הועברו לידיהם של
עובדים זרים. במקרה הזה לידיהן של שתי העובדות הזרות טריני וסוזנה, שגנבו את הגבול לישראל לאחר שנמלטו מלונדון הנחשלת, לעבוד בארץ הקודש ולאסוף שקל אל שקל כדי לשלוח הביתה. במקרה של עבודות בניין, סיעוד וחקלאות באמת קשה כבר למצוא ישראלים שיהיו מוכנים לעבוד, אבל לתת עצות לאנשים איך להתלבש, לתפוס להם את הציצים ללא רשות ועל הדרך להתבצ’ץ’? נדמה לי שאפשר היה למצוא שניים או שלושה ישראלים שהיו מוכנים לעשות ציונות, להקריב מעצמם ולמלא את התפקיד.
אז למה בכל זאת טריני וסוזנה? כי הן כבר עשו את זה בעבר ברמות משתנות של הצלחה במולדתן. שם, בפרמטרים הבריטיים, החוצפה והישירות שיש להן להציע הן שערורייתיות למדי. בישראל המהבילה אפשר לומר שהן בהחלט יכולות להשתלב במרחב, בכל מה שקשור לקוטר הג’ורה הן עברו את מבחן ההתאזרחות הראשון. סיבוב קצר בשינקין גורם להן לפסוק על סמך היצע הנעליים שהנשים הישראליות הן או לסביות או פקחיות תנועה. על הדרך הן אוספות אנשים מהרחוב שיעברו אצלהן טיפול מזורז בשיטת הפסיכוסטיילינג. כי, לעומת מה ששרי אריסון חושבת, השינוי האמיתי מתחיל בחוץ.
המטופלים של הצמד מתחלקים לשני חלקים, אלה שלא רוצים שיראו אותם ואלה שרוצים שיראו אותם יותר מדי. לאלונה הן מודיעות שהיא נראית זנותית, לקורל הקטנה שהיא חושפת יותר מדי ולדודו מסבירה סוזאנה שהכתובת הומוסקסואל חרוטה לו על המצח. אחר כך היא מחבקת אותו ומכריזה שהיא מתגעגעת להומואים שלה, כאילו הומואים הם סוג של גור כלבלבים גנרי שאפשר ללטף על הראש כשאתה מתגעגע לזה שהשארת בבית. לשרון הן מסבירות שהיא מוזנחת מדי, שירי לדעתן חייבת להפסיק ללבוש שחור כדי שתוכל להפסיק להתבייש בהיותה אם חד הורית ודרור צריך להיפטר מבגדי המוצ’ילר שלו ויפה שעה אחת קודם. וכן, היו גם נורית בת החמישים שאוהבת רק טורקיז והילה שנראתה ממש בסדר גמור בעיניי, אבל מה אני כבר מבין.
כל המטופלים כונסו באולפן גדול כדי לעבור את המהפך החיצוני והנפשי המיוחל. גודש המטופלים הזכיר תור מחוץ לרופא המשפחה בשיא עונת השפעת. גם איכות הטיפול לה הם זכו הייתה בהתאם. טריני או סוזנה זרקה על המטופל את הבגדים שבחרה לו, מלמלה כמה מילים על העצמה ועל ביטחון עצמי ועברה הלאה לקליינט הבא. ומה היו המסרים? קודם כל להרים את הציצי למעלה, לקשור שרשרת שתגלוש לעבר הציצים, ולא להתבייש במידת חזיה די. המסר השני שהועבר לקורל המקסימה הוא שתוספות שיער הן לא אותנטיות ולא מאפשרות לה להיות היא עצמה, אבל לאלונה תוספות שיער זה אותנטי ובסדר כי הן עושות אותה פחות זנותית.
אז מה יצא מכל המערב-פוגש-מזרח הזה? בסוף כולם עלו על מסלול הדוגמנות לקולות מחיאות הכפיים של בני המשפחה שלהם. רובם הצליחו להיות יותר מנומסים מהייבוא הבריטי ולהסתיר את אכזבתם מהמהפך דה לה שמאטע שנעשה להם. כי מי שציפה שטריני וסוזנה יביאו איתן לכאן ניחוחות של שיק אירופאי ואלגנט קונטיננטלי, התאכזב מרה. כל הבגדים והצעות הלבוש היו הרבה פחות ממעוררי השראה. מוטב לו גם לא להפקיר בידיהן את גופו או את נשמתו. אם אתם נורא רוצים שידברו אליכם לא יפה, אבל שבסוף כל עלבון יסתתר לו ‘דארלינג’ קטן, הן בהחלט הכתובת.
