ב-1968 עלה המחזמר החסידי בהפקתו של יעקב אגמון, עם החריזה הנפלאה של דן אלמגור, הוגה הרעיון שלמה ניצן שאף השתתף במופע וזמרים נפלאים כמו חנה רוט, דני ליטני ולוליק, בין היתר. בית צבי, שמצטיין בשחקנים בעלי קולות ערבים ומושקעים במורים משובחים, מעלה כעת ל-18 הצגות בלבד את ההפקה החדשה שקיבלה "טויסט" בבימויו הנפלא של דניאל אפרת הכה מחונן, ובכוריאוגרפיה המסעירה של גלעד קמחי, הבימאי, השחקן והכוריאוגרף - ילד הפלא, שהוא ואפרת אף הם תוצרת בית צבי. אודות מה שלא מלמדים די בבתי הספר שלנו, ומה שהנוער חף מידע כי אינו קורא ספרים על הנושא (חיי היהודים במזרח אירופה שהיו טבולים בפוגרומים והתעללויות), מלמד המחזמר שנוגע ללב בחשיפת האירועים, שבאה לכדי ביטוי בעיצוב התלבושות המיוחד של יובל כספין, כולו אפור ונוגה אך יצירתי בפני עצמו; וכן בסיפורים שבתוך השירים המשמעותיים, שלמרבה הפלא, אינם סתם עוד ערב שירים כל שהוא. כל השירים וקטעי הסיפור יחדיו מתלכדים ליחידה הומוגנית אחת, עם קצב בלתי פוסק, המשלב רוק חסידי עם שירה לירית של קולות נפלאים. יעל יקל ניחונה בקול שעוד יביא אותה לככב באופרה. כך גם שלישית הזמרות ששרו ברקע ובסולו, וכן התבלטה נלי צ'רנוברוב במשחקה ובקולה הבוטח והדרמטי. מבין הבנים הפליא במיוחד דניאל סטופין, שחקן דרמטי מהמעלה הראשונה שהתמחותו בשייכספיר, וכאן שר להפליא, כשגם בקטעי הריקוד פניו וגופו היו עשירי הבעה. כך הרשימו והקסימו גם אבירם קליך, אסף בן לולו – שאין תפקיד מכל סוג שלא יצליח בו; יונתן משעלי, אדר חזן, ליאור גלרון, מתנאל בראשי המקסים, ועומר זמרי – כשלכל אחד יש קטעי סולו בהם יכולים להבחין בקלות בכשרונם הרב. בימת האולם המעוגל של תיאטרון רמת גן נוצלה להפליא ע"י הבימאי דניאל אפרת והכוריאוגרף גלעד קמחי, תוך מיקום התזמורת החיה בקומה שניה מעל קצווי הבמה, ובעיצוב התנועה רחב היריעה. הצגה יוצאת דופן באיכותה, במרקם מרכיביה ובחוויה הסוחפת שהיא מעניקה לצופים. כן ירבו כמותה.