עם יד על הלב, לא הייתי, מעולם, חסידן של תוכניות ריאליטי. ובכל זאת, משהו בתוכנית "האח הגדול" הצליח להרטיט את נימי נפשי. הכל בזכותן של דמויות המפתח שלה, שהצליחו להעפיל אל הגמר. מה ששבה את ליבי היה התום של ג'קי מנחם, זוכה פרס המיליון, ושל ליהיא גרינר, שהגיעה למקום השני. אף ששבוע לפני כן עדיין סברתי כי הפרס הגדול מגיע דווקא לליהיא - לא הצטערתי, אפילו לרגע, שג'קי הוא זה שזכה בו. אחרי ככלות הכל יש משהו חיובי ומשותף לשניים גם יחד: התום והיושרה שלהם. אלה, למרבה הצער, לא התגלו אצל המשתתפים האחרים בבית האח הגדול. בבית המניפולטיבי ועתיר העורמה, הייתה זו תופעה יוצאת-דופן. מעט אהבה ג'קי, ממש כמו ליהיא, לא התבייש לחשוף את עצמו במערומיו לעיני קהל צופיו הגדול. בעוד שליהיא עשתה זאת, תרתי משמע, במערומיה הפיזיים והנפשיים כאחד - היטיב ג'קי להיחשף לעין כל בסבלותיו הכלכליים והחינוכיים ובמגבלותיו הבריאותיות. בלא לעשות חשבון, היטיבו השניים לפרגן איש לרעהו מעומק-ליבם. לו זכתה ליהיא, היפותטית, בפרס הגדול, מן הסתם שהייתה מוותרת עליו, מעומק-ליבה, לטובת זולתה. אחרי שתי הפרידות הטראומטיות מבני-זוגה, כל שהיא נכספה אליו היה מעט אהבה. וכמו רובין הוד, חזקה גם על ג'קי, שאף שזכה בממון מפתה - לפני שיעשה בו שימוש לעצמו, יעמדו לנגד עיניו בני-משפחתו, להם כבר דאג להפריש את כספי-משכורתו הדלה, עוד בטרם "האח הגדול". ייסורי איוב ג'קי, כמו ליהיא, הם שני קורבנות הרי-גורל של עולם מר ונמהר הסובב אותם: ליהיא במצוקתה הנפשית, וג'קי בייסורי האיוב שלו. שני כבשים תמימים, שמפרגנים איש לרעהו בג'ונגל של זאבים, שבו איש שמח לאידו של רעהו. בסדום סיטי, החוטאת והשוחרת לטרף - ג'קי וליהיא הם שני צדיקים תמימים, כמו כוכבים נוצצים באפלה קודרת. חבל, כמה חבל, שאת הפרס הגדול לא ניתן היה לחלוק בין השניים. בסופו של דבר שניהם היו ראויים לו מעומק הלב.