קשישים נתפסים פעמים רבות על ידנו כמרבים להתלונן. אך האמת היא, שמרבית הקשישים משתדלים לחפות על הירידה התפקודית שלהם בכוונה שלא להטריד, לא להקשות, כדי לא להוות נטל על הסביבה וכדי לשמר את הדימוי שלהם בפני עצמם ובפני קרוביהם.
בגריאטריה - חשוב לשים לב לתלונותיו של הקשיש, למרות שההקשבה עשויה לארוך זמן. סיפור המחלה קריטי בקביעת האבחנה על-מנת שנוכל לאבחן ביעילות את מצבו במטרה להשיג שיפור באיכות חייו במהירות האפשרית. עם העלייה בגיל, אנו צוברים מחלות ותרופות, מדללים את הרזרבות התפקודיות, המוטוריות, הקוגניטיביות והמנטליות שלנו. יש צורך באבחון מדויק ככל האפשר על-מנת לתת מענה אופטימלי מבחינה טיפולית. התפישה של הקשיש כמעמיס על מערכת הבריאות, מטריד צוות רפואי וכבעל פוטנציאל טיפולי נמוך בטעות יסודה.
מרבית קופות החולים נוקטות כיום בגישה חד-ממדית בטיפול בקשישים. קשיש מגיע עם תלונה לרופא המשפחה, במרבית המקרים רופא המשפחה עצמו יאבחן ויטפל בקשיש. במידת הצורך, רופא המשפחה יפנה אותו לרופאים מומחים בהתאם לתלונה: נוירולוג, אורתופד, קרדיולוג וכדומה. ככל שנצברות מחלות ובעיות רפואיות אצל הקשיש, הוא נשלח ליותר ויותר יועצים, ומתרוצץ בין רופאים שונים, מבצע אין ספור בדיקות, ונאלץ ליטול תרופות רבות שלעיתים קרובות אין תיאום ביניהן.
גם במידה והקשיש יפנה לגריאטר במסגרת הקופה, לרוב יזכה להתייחסות קצרת מועד בשל חוסר זמן ועומס במרפאות של קופות החולים. על-פי רוב, הזמן המוקצב לבדיקת פציינט גריאטרי קצר מכדי לבחון את מורכבות הבעיות הרפואיות, את שלל התרופות כולל תגובות בין-תרופתיות; קצר מדי מכדי לערוך בדיקה תפקודית, בדיקה גופנית, מנטלית וקוגניטיבית.
על-פי הגישה הכוללנית הרב-מקצועית, הטיפול מרוכז אצל רופא גריאטר, המשמש כ-MANAGER CASE, הנעזר בצוות רב-מקצועי מתחומי הריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, פסיכיאטריה, עבודה סוציאלית ותזונה. צוות זה עורך פגישת אבחון האורכת כשעתיים, שבסופה מתקבל אבחון כוללני ומפורט של מצבו של הקשיש, על כל היבטיו ולפיו ניתנות המלצות. הרופא אחראי על האבחון, מעקב וטיפול רב-מקצועי, ומרכז את כל הנתונים, ההחלטות ומסקנות להמשך טיפול מכל האספקטים כנ"ל.