יובל שטייניץ, שר האוצר, יושב טוב על זרי הדפנה - האמיתיים והמדומים. היציבות הכלכלית של ישראל היא תולדה, אומרים הפרשנים הכלכליים, של ממשלת אולמרט ושל ניסיונו הרב של נגיד בנק ישראל, הפרופסור סטנלי פישר. התקציב ה"דו-שנתי" שבו מתייהר שטייניץ, הוא מכשיר אנטי-דמוקרטי, המעקר מהאופוזיציה את אחד מכלי הנשק הבודדים שלה. לכל היותר יכול שטייניץ להתגאות ב"חוק ששינסקי" - שגם בו נכנע שטייניץ בסוף ללחצי טייקונים. בדבר אחד אפילו שטייניץ לא מנסה להתגאות - בניצחון על העובדים הסוציאליים, למעשה - העובדות הסוציאליות. גיבורים על חלשות: נתניהו ניצח את ויקי קנפו והאמהות חסרות הדיור. תלמידו ומשרתו ניצח את העו"סיות. בבחירות נזכיר זאת לשניהם. אך עכשיו, שטייניץ - לך הביתה! עופר עיני, יושב-ראש ההסתדרות, הוכיח שוב שהוא מגן רק על החזקים. עיני תומך באיגודי עובדים חזקים שיכולים, מחד גיסא, "לסגור שלטר", ומאידך גיסא - לספק ידיים רבות בהצבעות, בהסתדרות ובכנסת... עיני מגבה את עובדי חברת-החשמל, את עובדי הנמלים, את עובדי נתב"ג, את הרופאים. בעובדים הסוציאליים - גם כיוון שרובן עובדות סוציאליות, נשים, בעלות "ההכנסה השנייה במשפחה" - בעובדות הסוציאליות עיני אינו תומך. עבור העובדות הסוציאליות אפילו איננו מזדרז לחזור מחו"ל. בעובדות הסוציאליות עיני - בוגד. עופר עיני - בוגד גרוע יותר מ"אהבל"... אילו הייתי עוד חבר בהסתדרות, הייתי "הולך הביתה" (התייאשתי מההסתדרות לפני שנים רבות, ופרשתי). עכשיו תורך, עיני - לך הביתה! יצחק פרי, יושב-ראש איגוד העבדים הסוציאליים, "סתם" נכשל. "איציק", כמו שהוא אוהב להיקרא, נתן לעו"סיות להמריא לתקוות לשינוי חברתי אמיתי, הרבה מעבר למאבק עובדים, הרבה מעבר לתוספת של כמה מאות שקלים למשכורת. ואז, כשאלפי עובדות סוציאליות (ועשרות עובדים סוציאליים, לא נתעלם גם מכם) חרכו כיכרות בהפגנות והתקוות לא פסקו מלהרקיע - פרי נכנע. נכנע לשטייניץ, נכנע לעיני, נכנע לצווים. יושב-ראש גבר לאלפי עובדות נשים (ממש כיושבי-ראש ארגוני המורים, וסרמן וארז) - מילא. יושב-ראש שמרוויח רבבות שקלים לחודש כשהעובדות "שלו" אינן מגיעות ל-5,000 שקל לחודש - מילא. אבל להוביל מאבק מקצועי, לאחר 17 שנים של ביזיון, 23 ימים של לחימת רבבת אמזונות נמרצות, ועם התמיכה הציבורית והתקשורתית הרחבה שהייתה כאן אי-פעם למאבק עובדים - ולהיכשל?! להסכים לתוספת עלובה של 1,000 שקל בארבע פעימות שיחלו רק ב-2013, ועוד בניכוי 23 ימי שביתה? לוותר על הדרישה העיקרית של שינוי במבנה השכר של העו"סיות, "אופק" מקצועי של קידום לטובות? אינך מתבייש, פרי? גם אתה, פרי - לך הביתה! גילוי נאות: איילת רז, העובדת הסוציאלית הנמרצת שכתבה כאן במהלך השביתה של העו"סים [ראה רשימותיה מטה], היא בתי, אחת מחמשת ילדיי, ואני גאה עד להתפקע באכפתיות ובנמרצות שבה פעלה בשביתה. אלא שדעתי על מאבק העו"סיות ועל תוצאותיו חורגת בהרבה מרגשות של אבא (ואני מקווה שלא יזיקו לבת...). כולנו צריכים לזכור איך הגענו לאלפי עו"סיות הנזקקות להשלמת שכר כחלשים בלקוחותיהן; איך הגענו לעו"סיות "מופרטות", עובדות עמותות; ומי הם אבות המסכנות וההפרטה - שר האוצר בממשלת שרון וראש הממשלה דהיום, ושר הרווחה המהולל - שהתפוטר. אבל המסר העיקרי שלי הוא אל העו"סיות: ארגוני עובדים רבים עוד ילמדו מהמסירות החברתית שלכן ומהסולידריות עם העו"סיות ה"מופרטות". אבל גם אתן צריכות ללמוד קצת, ולמקד מאבק חברתי רומנטי - במאבק של איגוד מקצועי, עם בחירה מראש של נקודות לחץ. אך לפני הכל עליכן להחליף את פרי - בידקו את תקנון הבחירות של האיגוד והיערכו להחלפת הגבר - בעו"סית מיומנת. במקביל, כדאי גם לשקול בזהירות החלפה גם של ההסתדרות. ארגון העובדים העצמאי "כוח לעובדים" נוסד רק לפני ארבע שנים, אך כבר הוכיח עצמו במאבקים לטובת עובדי האוניברסיטה הפתוחה ועובדי הקרן החדשה לישראל. אני ממליץ לבדוק. ולשם התחלה: [קישור]. בהצלחה!