ואם כבר מדברים על פחדים ועל חרדות, מה שהכי מפחיד בכל הסיפור הזה, לדעתי, זה חוסר הביקורת מצד התקשורת, כלב השמירה, עאלק, של הדמוקרטיה. הלא הכתבה שודרה בערוץ שתיים. זה כבר היה בידיים שלהם "בלייב" (Live). אז איפה זעקות החמס המוכרות לנו ממקרים אחרים של ניצול שררה, כמו, למשל, ממקרים שבהם (סתם כמשל) הבן של ביבי רשם מסטיק במכולת, מה שעלול להתפרש (אם רק רוצים...) כנטילת אשראי שלא כדין כדי ניצול מעמד שלטוני? שום מילה. שום כלום! למה? תחשוב לבד. ציטוט מהכתבה: מראיין (שואל את דאנה איבגי): עשית אודישן מול הבמאי? דאנה איבגי: טכנית, מה שקרה זה שהציעו לאבא שלי לביים את זה, והוא קרא ת'מחזה והתקשר אלי ואמר: "אני רק מדמיין אותך עושה את זה". בהמשך, אומרת דאנה איבגי שזה נראה לה מאוד טבעי שאבא יביים אותה. מקסים! כמה פשטני ותמים, כמה אמנותי, טבעי וטהור - אב ובתו (על חשבוננו). ומה יקרה אם, בדומה, ביבי יסדר לבנו תפקיד בגוף מתוקצב ממשלתית, בלי שום בחינה ו/או ועדת קבלה, אלא פשוט ישב יאיר נתניהו ויסביר את המינוי כך: "טכנית, מה שקרה זה שהציעו לאבא שלי להתעסק עם זה, והוא התקשר אלי ואמר: אני רק מדמיין אותך עושה את זה"? הרי על כל בריקאדה יעלו כל אנשי התקשורת (גם אנשי ערוץ שתיים) ומעל גג כל תיאטרון (מתוקצב) יוצב (שלא לומר: יוחזר) שלט הקורא: "ביבי מושחת!". אבל כשאמן חוטא בכספי הציבור "זה בסדר". זה, כנראה, נובע ממקום טהור.

משהו רע עובר על (חלק מ...) האמנים שלנו. מהרגע שהם הפכו למתוקצבים הם הפכו להיות כמו (חלק מ...) אברכי הכוללים: מקבלים מהמדינה ומבזים את חוקיה מחד-גיסא – ומאידך-גיסא דורשים מהשאר לכבד את חוקי המדינה ולממן אותם. זוהי תוצאתה של תורה ללא דרך ארץ, של תורה או אמנות על חשבון הזולת: היא מנתקת את האדם מהקשר של היצע וביקוש, של חטא ועונשו. היא מטמטמת את החושים וגורמת לעיוורון עד שהחוטא רואה עצמו כצדיק, והישר נתפס כרשע. במילים אחרות: כשאתה מעלה הצגות חרא שבלי תקצוב ממשלתי אף אחד לא יבוא לראות אותן – אתה גם נוטה לראות בשאר הפרשותיך זהב, וכך כשבאמת יוצא ממך חרא של שחיתות וסיאוב – אתה כל-כך רגיל שכולם מוחאים לו כף שאתה לא מרגיש בצחנה. אתה מבין, אדוני הקורא, את מה שהולך כאן? הורים משקיעים הון עתק ושולחים את ילדיהם ללמוד משחק. ובתום הלימודים, כשהשחקן המלומד רוצה לקבל תפקיד: משה כבר סידר את הג'וב לבת שלו. ואיפה – בגוף מתוקצב ממשלתית! - המס שלך? הוא בשביל משה... יש לעצור את השחיתות הזאת ולאפשר לכל אחד אפשרות שווה בכל הנוגע למוסדות מתוקצבים.

ואיבגי צודק: זה באמת מפחיד – שלא לומר, כלשון איבגי, "מחריד" - לגלות, נניח, שראש ממשלה, שר אוצר, חבר-כנסת וכן הלאה: אנשי ציבור, מועלים בכספי ציבור. זה באמת מ-ח-ר-י-ד כשנתפס איזה פקידון שמנצל את מעמדו, שנובע מכוח ומכספי הציבור (שזה אני ואתה) לקידום מקורביו על חשבון אחרים. זאת בעוד שאסור לו חוקית, לפקיד ציבור, לעמוד אפילו במצב של חשש לניגוד עניינים. אבל מה שיותר מפחיד (שלא לומר: "מחריד"), אותי בכל אופן, זה לגלות שאיבגי עצמו, כאמן, כמי שאמור – ואף מתיימר - לבקר את המערכת ולהוביל לשינוי חברתי הוא, לכאורה, הפקידון המושחת שהוא עצמו מתריע כנגדו. הוא מי, שכמעין פקיד ממשלתי, כבמאי בגוף "מעין ממשלתי", תיאטרון גשר, גוף שהוקם ומתוקצב על-ידי הממשלה ועיריית תל אביב, מקדם את בתו ומוסר לידיה תפקיד ראשי בהצגה שהוא מביים בתיאטרון - על חשבוני ועל חשבונך! כל זה בלי שום אודישן ובלי אי-איזו התייעצות עם איזושהי ועדה חיצונית שתבדוק אם המינוי ראוי או שמא הוא נובע מנפוטיזם.

להלן כמה הצעות לעניין זה: 1. על תיאטרון גשר ועל משה איבגי לבטל לאלתר את מינוי דאנה איבגי. 2. על משרד החינוך לברר את הפרשה מיידית, ולקבוע כללי מינויים. 3. על משרד החינוך לשקול הגשת תלונה במשטרה נגד משה איבגי ותיאטרון גשר בשל הפרת אמונים. עד שלא ייעשו הדברים המוצעים (והם לא ייעשו, תאמין לי) תמשיך התקשורת והאמנות-המתוקצבת (יחדיו עם מערכת המשפט) להיות הגוף הממשלתי האחרון שאין עליו שום ביקורת וכולו שחיתות, נפוטיזם ופרוטקציה. ואתה, אדוני, תשלם על זה.