זוהי הפעם הראשונה בה אנו מאחדים בין טקס המעוטרים לטקס המצטיינים, כי יחד הם מסמלים עבור כולנו - את הדרך אליה המשטרה שואפת - הגנה על חיי אדם, נחישות בביצוע התפקיד וחתירה תמידית למגע.
הבניין בו אנו מקיימים השנה את הטקס כונה במשך עשור הבנייה שלו: "חירבת אל-אומה" - חורבת האומה, הוא נחנך ב-1956 בכנס של הקונגרס הציוני העשרים-ושלושה, ומאז מסמל את תקומת האומה באינספור אירועים היסטוריים.
זהו המקום שרק לפני כשבועיים ספג פיגוע קשה, כולנו היינו בו, ותושבי ירושלים התאוששו ממנו באופן מעורר התפעלות, ויותר מכל זהו המקום שמבטא את חיי התרבות של העיר ירושלים ושל אומה חיה, נושמת ובועטת. אתם שוטרים יקרים - בעבר, בהווה ובעתיד אתם הנדבך המרכזי שמאפשר לכולנו לקיים כאן שגרה ברוכה, שגרה של חברה שבוחרת בכל יום מחדש לחיות חיים נורמאליים, בחופש ובלי פחד.
בעוד ימים בודדים אסיים את כהונתי כמפכ"ל ואחתום שלושים וארבע שנות שירות במשטרת ישראל ושלושים ושמונה שנים במדים. נשמתי משטרה כבר בילדותי, מאבי זכרו לברכה שהיה שוטר. צמחתי וגדלתי בארגון וזכיתי להגיע לראש הפירמידה, דבר המעיד שמשטרה היא דרך חיים. נהניתי מכל שעה, מכל יום ומכל תפקיד - כמפקד תחנה, כמפקד מרחב, ביחידה המרכזית ובכל תפקידי כניצב, יכולתי לממש רעיונות, להגיע לרמת יצירתיות גבוהה, ולאורך כל הדרך פגשתי אנשים מצוינים שהפכו לחברים ולשותפים. רבים מכם מכירים אותי ויודעים שאני מעדיף את המעשים, לכן סגירה של מעגל ו
כבוד גדול הוא עבורי להיפרד מהמשטרה בערב זה, שכולו מוקדש לדבר אחד בלבד - למעשים שמבטאים את העוצמות האנושיות האינסופיות שטמונות במשטרה. אין בישראל משאבי טבע רבים אך יש מחצב אחד שנותן את הטון בארץ ובעולם וזהו ההון האנושי.
מעוטרים יקרים, בקרב שאותו מנהלת המשטרה על דמותה של החברה הישראלית שזורים סיפורי גבורה והצטיינות רבים. המציאות הישראלית מלמדת אותנו שוב ושוב כי בשעת מבחן - מול אויבים בשר ודם או מול איתני הטבע, הערכים שחקוקים בלב השוטרים מתורגמים ברגע האמת למעשים , ברגעים הגורליים קמים מתוכנו האנשים, שיוצאים לפני המחנה שוטרים שלא מבקשים לעצמם דבר, ובמעשיהם רושמים פרקים חשובים, במאבק שהמשטרה מנהלת על דמותה של מדינת ישראל כמדינת חוק.
טקס העיטורים הוא אחד מרגעי השיא המקצועיים, הערכיים והאנושיים בחיי הארגון. מפקדים, שוטרים, לוחמים ומתנדבים שלא היססו להציל חיים, לעתים במחיר חייהם.
דוד בן-גוריון אמר כי "כושרו של האדם תלוי לא רק בכושרו הטכני ובידיעותיו הַמקצועיות - כי אם ברוח המפעמת בתוכו" .הערב אנחנו מצדיעים לרוח האדם, רוח המשטרה שמגולמת בכל אחד ממעשי המעוטרים. מאחורי כל עיטור עומד ספור ייחודי, שמבטא את התכונות הנעלות של מקבלו.
אתמול, עיינתי היטב בנימוקים ובהחלטות בג"צ בנושא - וליבי נצבט. נצבט בעיקר בשל המצב הפרדוקסאלי שנוצר: כיצד אפשר לשקוֹל שכוֹל מול שכוֹל?
באותן שעות חשבתי על המשפחות: משפחות קציני המשטרה, משפחות צוערי שב"ס, משפחות הכבאים, ומשפחת הנער המתנדב - ליבי עם העותרים הזועקים בכאב בשל האסון שפקד אותם, כמו גם עם המשיבים - בני משפחות הקצינים שנספו.
אני מבין גם לליבם של אלה המבקשים שהאירוע ייחקר עד תום, ושבין היתר תיבחן אחריות המשטרה. אולם, אין בממצאים כלשהם כדי לשנות את העובדה שקציני משטרה חרפו את נפשם ולא בחרו בדרך הקלה של הימלטות מהשטח.
בשל אומץ הלב שגילו, החלטתי להעניק להם עיטור מופת. אנו מצדיעים היום לשלושת הקצינים על פעילותם במאבק באש שאחזה בכרמל - תנ"צ ליאור בוקר, סנ"צ איציק מלינה ותנ"צ
אהובה תומר שליבה לא נדם עד שהאש כבתה. יהי זכרם ברוך.
גבורתם והקרבתם של הנספים לא מצריכה בדיקה או אישור של איש. היא אינה שנויה במחלוקת. שוטרים אלה היו בדרכם מקיבוץ בית אורן שם פעלו כדי להציל את התושבים מהאש. בדרך, לאחר שנאלצו לעבור בקטע כביש אפוף להבות, הבחינו השוטרים באוטובוס הצוערים נע במעלה התלול לכיוון כלא דמון, מתוך הבנה שהאוטובוס לא יצליח לעבור דרך האש - הורו לו להסתובב, למרבה הצער גם הדרך חזרה נחסמה על-ידי האש האדירה.השוטרים שנקלעו למקום יכלו למלט את עצמם ברכביהם הקלים ולהציל את חייהם, אך הם בחרו להישאר עם הצוערים ולנסות לחלצם.
הקריאות של תנ"צ אהובה תומר בקשר מבקשת סיוע לחילוץ הצוערים והפניית מטוסי כיבוי לזירה - עדיין מהדהדות באוזניי, למרבה הצער, לא ניתן היה לעשות דבר ברגעים הקצרים שחלפו בהם הלכודים מצאו את מותם. משטרת ישראל מתוקף תפקידה, לקחה אחריות מלאה על ניהול האירוע ופעלה ללא דופי. לכן אני מופתע מכך שסימני השאלה מופנים היום לעברנו. כולנו נכווינו מהאש הזו ונושאים בליבנו צלקות של אובדן, כאב וגעגוע.
משפחות בוקר, תומר-רוזן ומלינה, התוודעתי אליכן בנסיבות קשות, ואני יודע שאין בדברי נחמה על האובדן. אף על-פי כן, אני שולח לכולכם חיבוק חם ואוהב ממשפחת המשטרה שתמשיך ללוות אתכם ותעמוד לצדכם תמיד.
אני חש גם את כאבם של ארבעים-וארבע משפחות הנספים. הכאב שלכם הוא הכאב שלי, שלנו. המשטרה איבדה שלושה מפקדים גיבורים, וכמפקד אני מוקיר ומעריך את אומץ ליבם ואת העובדה שפעלו על-פי ערכי הארגון.
זהו אחד מהרגעים בו ראש ארגון אמור לערוך חשבון נפש ולצעוד קדימה עם ארגז הכלים שהוא רוצה להעביר הלאה לדורות הבאים. למקבלי העיטורים כולם - ביחד איתי מצדיעים לכם הערב אלפי שוטרים ולוחמים.
מצטיינים יקרים, זהו טקס המצוינות הרביעי של המשטרה במהלכו אנו מעניקים אות הוקרה של משטרת ישראל מעין 'פרס ישראל' של המשטרה. חוסר כניעה לבינוניות, התמדה וחתירה למצוינות, הביאו אתכם - שוטרי היחידות והמפקדים - לקו הגמר לקחתם את ארגז הכלים שנתנו לכם, הפשלתם שרוולים וירדתם לשטח אל הקרב האינסופי על איכות חייו של האזרח.
החלפתם את הציניות בציונות והפעלתם את הנשק החזק ביותר שעומד לרשות משטרת ישראל - את עצמכם. אתם מייצגים את הדרך אליה שואפים אלפי השוטרים הנפלאים של כל יחידות המשטרה - חומת המגן של החברה הישראלית.
אנחנו חיים במציאות קשה של הפרת חוק ואלימות, של מתחים חברתיים וביטחוניים. המשטרה והציבור הם שמשלמים על החלשת המערכות הציבוריות, וקשה להיות אופטימיים כשלתמונת המצב המדאיגה הזו מצטרפת עובדת השכר הנמוך של שוטרים, מורים ועובדים סוציאליים.
הצלחה וחוסן של חברה מקוטבת כישראל נמדדים על-ידי כוח צבאי וקצב צמיחה כלכלי, אך גם על-פי תחושות האזרחים כלפי המדינה בה הם חיים: עד כמה המדינה נאמנה לערכי היסוד של שוויון וצדק? האם נבחרי הציבור פועלים לטובת הציבור או לטובתם הפרטית? האם ראשי ארגוני פשיעה מוקצים או הופכים לידוענים?
בארבע שנות מפכ"לות ניסיתי לשנות ולאזן את תמונת המצב. תפקיד המפכ"ל הוא אחד התפקידים התובעניים והעמוסים ביותר. הוא מורכב מאלפי החלטות שיש לקבל יום-יום.
מאות מהן נחשפות לעין הציבור ולביקורת ציבורית, וכמות הציפיות והתלונות כמעט אינסופית.
מכלול ההחלטות מעצב את דמותה של המשטרה ומשפיע במידה רבה על התנהלות החיים במדינה.
השאיפה היא להדליק את הפנס, לכוון את אלומת האור לעבר מטרה ברורה ולא לסטות לצדדים.
חלום להקים יחידת-על
היה לי חלום להקים יחידת-על, אגרוף אחד מאוחד, שיהפוך לחלום הבלהות של עבריינים ומושחתים. להב 433 והימ"רים היו לשני החיצים המרכזיים שנורו במאבק בארגוני הפשיעה וכל תחנות המשטרה תמכו בהם. בארבע השנים האחרונות המשטרה מנעה השתלטות של ארגוני פשיעה על תשתיות חוקיות וחסמה את חדירתם לגורמי שלטון.
השינוי המרכזי טמון באיחוד הכוחות ובריכוז המאמצים מבית ומחוץ: מצאנו שותפים מלאים בלשכת פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, רשות המיסים הצטרפה למאבק, ואת הפירות כולנו קוצרים מידי שבוע בתיקי ענק שמשלבים טיפול בפשיעה לצד טיפול בעבירות מס. הנחנו את התשתיות שלאורך הזמן הבשילו והובילו ליכולת אינטגרטיבית לטפל בפשיעה על כל רבדיה.
עשינו את המוטל עלינו, וסדר התפקידים הושב על-כנו - המשטרה רודפת, העבריינים נרדפים. ההנחיה לכוחות הייתה חד-משמעית - מיצוי דין חד, מהיר ומרתיע. ראשי ארגוני הפשיעה נרדפים ומצויים בחרדה תמידית מהבלתי צפוי.
הסיקור על דמויות עברייניות משפיעות עבר ממדורי הרכילות למדורים הפליליים.
הנחנו את ידינו על חירותם של ראשי ארגוני הפשע, ואת היד השנייה - על כיסם. חילטנו מאות מיליונים וחנקנו את הצינור שמזרים להם את החמצן לעורקים. גם אלו שהעתיקו את פעילותם לחו"ל לא נעלמו מעינינו. מצאנו אותם גם שם.
בשלוש השנים האחרונות נפרדנו בלקסיקון הפלילי מהמושג: "צווארון לבן". אין יותר חשודים מיוחסים עבור המשטרה, צבע הצווארון של כל העבריינים זהה. הבאנו להארכת מעצר של ראשי רשויות, ראשי ערים, ודמויות מפתח בשירות הציבורי והפוליטי שוויון בפני החוק - פשוטו כמשמעו לא הצהרה אלא דרך עולם.
אל מקבלי העטורים והמצטיינים הערב מצטרפים אלפי שוטרים שבפעילותם היומיומית מעניקים לצבור בישראל משטרה לאומית אחת - עצמאית, חזקה ומקצועית. משטרה שיודעת לעשות סדר עדיפויות לאומי ונותנת שירות הוגן, שוויוני וא-פוליטי , הפרטת סמכויות והפקעתן מידי המשטרה משמעותן פגיעה בעיקרון הליבה של הדמוקרטיה - שוויון בפני החוק משטרה. פרטית תסכן את תקינות ההליך הפלילי ותפגע ביכולת לרכז מאמץ בזמן חירום, מלחמה ומשבר.
אני מייחל ליום בו ישררו במדינתנו שלום לצד פריחה כלכלית והמשטרה תתפנה להתרכז אך ורק בחינוך, באלימות, בפשיעה ובסמים, אך עד אז - משולש האתגרים הייחודי של משטרת ישראל במאה ה-21 מחייב אותנו לשמור על כוח אחד ערוך, מוכן וגמיש.
ולפני סיום, תודות. תודה מיוחדת לבני המשפחות, תודה על השעות, הימים והלילות, על גידול הילדים, על הלבד. ההתנהלות יוצאת הדופן של מקבלי העטורים והמצטיינים מקורה בחנוך לערכים, בתמיכת המשפחה, ובהזדהות שלכם עם מטרות המשימות הקשות. תודה לכם בשמי, תודה לכם בשם כל עם ישראל.
נשיא המדינה
שמעון פרס - ידיד אמת של המשטרה, נמצא בשליחות לאומית בדרך לפגישה עם נשיא ארצות הברית ולכן נבצר ממנו להגיע. לאורך שנות כהונתו הנשיא פרס שיתף את השוטרים שלנו בתובנות שלו ובתפיסת עולמו באינסוף מפגשים. רק לפני מספר חודשים שמעתי אותו בכנס של המכללה לביטחון לאומי שם הציג בפנינו אבחנה שלקחתי איתי לדרך הנשיא פרס דיבר על ההבדל בין הנוהג ברכב לבין הנוהג בספינה:
ברכב - הנהג מרוכז בחזית, רואה לפנים ומעט לצדדים לעומת זאת, רב-החובל בספינה שיושב מאחור קרוב לירכתיים, רואה רחב - לצדדים, לפנים ולאחור. תפיסת האופק והשליטה של אותו רב-החובל שתיאר הנשיא פרס הם המובילים למצוינות. כך נהגתי וכך גם אתם מפקדים מצטיינים מחויבים להמשיך לנהוג בעתיד. כל מפגש עם הנשיא העצים בכולנו את תחושת השליחות על כך, ועל התמיכה במשטרה, אני מבקש לשלוח לו מכאן תודה גדולה.
כשנכנסתי לתפקידי, באחד במאי 2007, קיבלתי על עצמי את הפיקוד על משטרת ישראל ביראת כבוד, בתפילה ובגאווה, מודע לכך שמדובר בתפקיד ציבורי שמשפיע על כל אחד מתושבי ישראל. באותה יראה ותפילה אני מעביר את הפיקוד למחליפי, ידידי,
יוחנן דנינו.
יוחנן, אני בטוח שתמשיך לעשות את המיטב למען המשטרה, כמו שעשית עד היום, תוך הקפדה על המשכיות שלטונית, משילות, עצמאות מחשבתית וחופש ביצוע, ושתזכה להוביל את הארגון היקר הזה למקום הראוי לו על המפה הלאומית. לשר לביטחון פנים, תודה על הליווי היומיומי שנובע מתוך רצון אמיתי לקדם את המשטרה ואת ביטחון הפנים של הציבור. ל
אילן פרנקו, הסמפכ"ל הפורש, קצין וג'נטלמן ומקצוען אמיתי, אדם ערכי, חבר ושותף מלא לדרך שנמשכה שלושים שנה. לנציב שירות בתי הסוהר, אהרון פרנקו ולנציב הכבאות,
שחר איילון: המינוי שלכם הוא אות כבוד למשטרת ישראל. לניצבים, חברי הספ"כ, שמסיימים את שירותם בימים אלה, תודה מעומק הלב על השותפות בניהול המשטרה בארבע השנים האחרונות.
לאורך שלושים-וארבע שנות שירות התבוננתי היטב בשרשרת דורות המשטרה ואני יודע שהמשטרה מופקדת בידיים הטובות ביותר.
