בעיתוני סוף השבוע התפרסמו רשימותיהן של משפטנים נגד עונש מוות לרוצחי משפחת פוגל. בעיקק כאלה שהם אורחים רצויים בשערי הבג"צ. רשימותיהן משקפות פחות או יותר את היחס של הבג"צ והחונטה המשפטית-תקשורתית לעונש מוות.
הנימוקים לשלילת עונש המוות ותגובתי בעניין:
1. "אף גרדום לא ישיב את יואב ואלעד לחיים, ושום חבל תליה, ארוך ככל שיהיה, לא יחיה את המתים". אמור מעתה לפי סברה זו שגם ישיבתו בכלא של המחבל לאורך שנים לא תשיב את המתים. ואכן רבים מחבריו לדעה של הכהן סבורים שגם עונש מאסר עולם לא רצוי.
צריך לראות איך שופטי בג"צ האמור לשמור על שלטון החוק, יוצאים מגדרם להגן על מחוות לארגוני הטרור ומנהיגיהם: צעדים "בוני שלום" / הסכמי ביניים / מפגשים דיפלומטיים / פגישות אישיות (מחוק/י את הרצוי). תמיד יבוא הנימוק המנצח שבית המשפט אינו מתערב בהחלטות מדיניות (לבד מהחלטות שפוגעות בזכויות הפרט של הפאלח הפלשתיני) וש'את המתים אין להשיב' (שיר השלום/רוטבליט).
פרקליט מדינה אחד הסביר לנו בשיחת מסדרון את השקפתו המבוססת על השיר בנימוק דומה להפליא לאחד המתנגדים : "שום מאסר ארוך ככל שיהיה לא ישיב את המתים" (ד"ר
אביעד הכהן). כאשר מדברים באוזניהם על מוסר, צדק, ועל תחושות "גואל הדם" ועל הצורך להעמיד את האמת על תילה או אז הם מתחכמים ועוברים לנימוק הבא (כך ד"ר א. הכהן -במאמרו).-
2. "הניסיון מלמד שעונש מוות אינו מרתיע מחבל פוטנציאלי, המבקש למות מות קדושים. ליהפך: הוצאתו להורג עלולה להגביר אצלו את המוטיבציה, מתוך מחשבה שיהפוך ל"שאהיד" גדול עוד יותר ולגיבור לאומי".
ובלשון פרקליטי משרד המשפטים: "ישיבת במאסר אינה יעילה ממילא כי הם מתגבשים שם, הופכים לגיבורים וחיים כל טוב". "נו אז אולי תקשו עליהם קצת?" - אנו שואלים. "טוב, אינכם מתכוונים שאנחנו נתנהג כמותם!". אז מה הפתרון? אנו שואלים. "את הפתרון צריך לחפש במשור החינוכי והמדיני", יוצא המרצע מהשק, "אף עם לא הצליח לכפות את רצונו על עם אחר וצריך לטפל במניעי השנאה במקום לטפל בסימפטומים" וכו' וכו', בלה-בלה, דברי פסיכולוגיה ופילוסופיה בגרוש.
וכעת אנו שואלים את מתנגדי עונש המוות על איזה ניסיון הם מדברים כשהם כותבים: " הניסיון מלמד שעונש מוות אינו מרתיע מחבל פוטנציאלי"?
הרי רוב המחבלים - כולל אלו שרצחו את בני משפחת פוגל ניסו להימלט על נפשם וגילו לשם כך יצירתיות ותכנונים מוקפדים מראש. מי שעוסק באמת במאבק בטרור יודע שעל-אף שיש לארגוני הטרור תמיכה רחבה בצבור הערבי, רובם לא מצטרפים למעגל המעשי מטעמי נוחות. הנה הנוסחא: ככל שמוגברת רמת הענישה והיא מבוצעת ללא הנחות וללא עסקות, באופן הכי מוחלט וסופי (כלומר מוות) , יש פחות מגויסים. כך מאז שינוי הדיסקט של שהחל עם מבצע "חומת מגן".
3. מה החלופות שמציעים לנו חבורות אנשי המשפט ושוחרי הצדק. הנה דוח מצב על החיים הטובים שמזומנים לרוצחי משפחת פוגל. כולל התסריטים הצפויים מראש על-פי ניסיון העבר, נקרא לפרק זה:
החיים הטובים של רוצחי משפחת פוגל
משהודו ושיחזרו חכים ואמג'ד עוואד את הרצח המזוויע של בני משפחת פוגל באיתמר הם יצאו מתאי המעצר ויעברו אחר
כבוד אל אגף הביטחוניסטים, היישר אל האגף האוטונומי בניהול האסירים הפלשתינים - בהסכמת שלטונות בתי הסוהר, שירותי הביטחון הישראלים והשר הממונה. שם הם יקבלו קבלת פנים חמה, טפיחות על השכם, חיבוקים ושמיעת עלילות מעשי הרצח. ועדי האסירים יתחרו ביניהם מי יקבלם תחת חסותם. החמס או הפתח. ההחלטה תינתן ועכשיו לשגרת היום. מעתה לא מחבלים ייקרא להם. אלא "אסירים -ביטחוניים".
אל ייקל הדבר בעיניכם, יען כי תואר זה מזכה את נושאו בהרבה הטבות. למשל, לא יוצאים לעבודה ואין כללי משמעת של אסירים רגילים. לשם כך יש את ועדי האסירים ודובריהם. אחר כך יש תפילות, לימודים ,המשך לימודים. בתיכון ובאוניברסיטה הפתוחה להשלמת הבגרויות והתואר.
לאחר מכן פגישות עם עורכי דין . הרבה פגישות. יש הרי להעביר הרבה שדרים ומי יעשה זאת אם לא עורכי הדין הממומנים על-ידי הרש"פ בגלוי ופעמים על-ידי שלוחותיו ארגוני "זכויות האדם" השונים.
אוכל. מיטב התפריטים המיועדים לחיך הערבי, כולל פיתות מיוחדות שנאפות עבורם במאפית האסירים הביטחוניים. ויש שתייה קלה ומיצים משובחים ועוגות, הנקנים בכספי הקנטינה, המועברים דרך קבע על-ידי ארגוני הטרור, פורשי החסות על הרציחות-לכתחילה ובדיעבד. אף אחד לא חושב בממשלה הישראלית לקצץ בתנאיהם. גם לא עבור גלעד שליט - יען הכל חוששים מפני שביתה של האסירים.
הראש הישראלי הקטן בשרות המדינה לא רוצה להסתבך עם ה'אקס גלגלציניקנים' המסתובבים במסדרונות התקשורת וקובעים מי יקודם ומי יעוכב ומי יאבד את משרתו. קיצוץ כזה עלול להיראות בעיני בוגרי התחנה הצבאית כחוסר תבונה מדינית-פוליטית או אנושית חלילה. ממשלת אולמרט הקימה ועדה לבדיקת תנאי המאסר, מישהו יודע מה קרה? האם הוועדה ישבה אי פעם? האם עשתה איזשהי עבודה?
בינתיים תבוא למשפחות הרוצחים תמיכה כספית קבועה של הרשות הפלשתינית. חלק מהכסף מגיע מהעברות ישראליות כלליות וחלק מהתרומות של האחוד האירופי.
חכו חכו. עוד מעט-קט יגיעו גם הקריאות לשחררם. אם לא בפעם הזו בפעם הבאה או בחטיפה הבאה. בתחילה תבואנה הקריאות מהצד הפלשתיני ואחר מהצד הישראלי.
הנה הנה, המאמר הקבוע של יעל -פז מלמד והנה ההכרזה הקבועה של ראש "מטה" שליט למלא את הכסא הריק של לגלעד שליט בליל הסדר. נראה אותו ממלא מחדש את מאה שמונים ושלושה (!) הכסאות של נרצחי המחבלים המשוחררים. אל כל אלה מצטרפות הקריאות של "אנשי הביטחון לשעבר" אלו שיזמו את יוזמת ז'נבה-אוסלו-ומחוות לפלשתינים.
עוד מעט יקום השוטה התורן שלהם ויסביר לאומה שמעצרים הם בכלל למען החלפת אסירים ולא למען משפט צדק לרוצחי משפחות. במו אוזניו שמע כל עם ישראל את דברי ההבל הללו מפי מפקד משטרה בכיר במהדורות נישנות וחוזרות שנסוגו כעת קמעה על מול גלי הזעם הציבורי שמלווים את חשיפת חוליית רוצחי משפחת פוגל.
ברגע שיחלפו ימשיך המפקד הבכיר (אליק רון, למי שבכל אופן רוצה לדעת את שמו) להסביר על-פי שיטתו בהופעתו המחפירה הבאה ששני הרוצחים לא נעצרו למען הצדק והמשפט ולא כדי שלא ימשיכו בפעולות רצח. אלא למו"מ לקראת החטיפה הבאה.
אשר על כן אני ממליצים לקוראי: אל לכם גם להסתמך על הזיכרון (הקצר) של הציבור הישראלי ולפני שמתעוררות הקריאות לשחרר את רוצחי משפחת פוגל כדאי לכם להתגייס למערכה להטיל הפעם עונש מוות כקבוע בחוק ולו גם כדי לעמוד בפני חטיפות נוספות ודרישות לשחררם. כמאמר הפתגם העממי: אין מחבלים-אין חטופים! כל זה מלבד עקרונות של צדק ונקמה.
כך יידעו גם צעירי הכפרים שמי שמתגייס לשרות האויב - דמו בראשו בכל גיל וללא כל הנחות מצד דורשי טובתם בצד הישראלי, מרצון או שלא ברצון, מאלה כדוגמת השמאל הקיצוני שרואה במאסרם עוול מוסרי ומאלה משפטנים שעושים הבחנות וחילוקים למדניים ובאמת רוצה לראות אותם בכלא -רק שלא הכל-מה נעשה-מקבלים את הבחנותיו ואחרים הולכים שני צעדים קדימה -כפי שתואר בהרחבה ובסבלנות לעיל.