ולמה הם עשו את כל זה? כי עונת החגים עכשיו ולעם ישראל אין משהו אחר לעשות חוץ מלרייר על עצמו ולאכול מצה ברייט. וגם כי במדינה מסתובבים טאלנטים ואומנים שלא עשו צבא. וזה לא רק משהו אנטי ישראלי ומאוד לא לעניין, זה בעיקר קטע שהטוקבקיסטים מאוד לא אוהבים. הא, וכן – עשו את זה גם כדי לחפש חיילים שיודעים לשיר. ואף גיבו את הקונספט הצה"לי של התוכנית בכוכבים נולדים מימים עברו שהגיעו לאודישנים במדים ובסוף יצאו נינט.
ועכשיו בואו נניח את הציניות בצד: הצליח להם. תגידו שזה היה מלוקק, צפוי, מיותר. אבל הפרק הצה"לי, השופע באהבת הארץ ובשיר הלל לצה"ל, דגדג משהו אי שם עמוק בפנים – אולי זה זיכרון מימי השק"ם העליזים, אולי פשוט אי-אפשר לשבת אדישים מול המון חיילים שמחים, שקיבלו שעת ת"ש כדי לפלות גרגירי אבק מהשיער של מיקי מסיקה ולראות את החברים שלהם ליחידה עושים פדיחות. בסופו של דבר, החיילים הם נקודת התורפה הישראלית הכי גדולה שיש לנו ואי-אפשר להישאר אדישים מול כל הילדים היפים והחייכנים האלה שחלקם הקטן אף יודע לשיר.
אפילו האתנחתאות הקומיות היו חביבות ומשעשעות – האורגן שהתרסק על מרגול, הקסדה של מיטלמן, סצנת הלינה המשותפת במיטות קומותיים צה"ליות של השופטים, מבוימת להחריד ככל שתהיה. צה"ל, אתם יודעים. זה עושה את זה, לא משנה איך תסתכלו על זה. וזו טיבה של מדורת שבט טלוויזיונית אמיתית: יוצרי יודעים כנראה שאין להם במה לגבות שעתיים של פריים טיים – אחרי הכל, רק חמישה חיילים מאושרים זכו להמשיך למחנה האימונים – אבל הם מסוגלים למצוא דרכים עקיפות להשכיח מהצופים את המטרה שלשמה התכנסו ולגרום להם לחשוב לרגע שמדובר בספיישל דוקומנטרי של מרגול על מדי ב'.
