שלום רבינוביץ הידוע לנו כשלום עליכם הנו אחד הסופרים היידישאים הידועים החשובים. הוא נולד ב-1859 ואחד מהמחזות שהוא כתב הנו "האוצר". במחזה זה הוא מתאר את חיי היהודים בעיירה יהודית בפולין המאמינים והחולמים למצוא אוצר בעיירה שישחרר אותם ממצוקתם. יש במחזה מן הסאטירה העדינה על חיי היהודים בעיירה. המחזה שנכתב לפני למעלה מ-100 שנה ב-1907 זכה לעלות על בימות בהפקות רבות כאשר בכל הפקה הבמאי ביים את המחזה באינטרפרטציה אחרת והאיר פן אחר של המחזה. גם בהפקה הנוכחית של תיאטרון היידיש ההפקה מתאפיינת בזאת שהיא הראשונה בה מופיעים שירים הפזורים לאורך כל ההצגה. קהל תיאטרון היידיש מורכב כמעט כולו מאנשים מבוגרים יוצאי מזרח אירופה לרוב, שכבר הספיקו לראות את "האוצר" לפחות פעם אחד בגרסאות השונות בהן המחזה הוצג. כדי לעניין אותם מחדש במחזה הוא חייב להיות שונה, מבדר, מלא מוזיקה, שירים, ריקודים כנהוג בתיאטרון היידיש. מוטי אברבוך שעיבד וביים את המחזה אומנם הכניס שירים ומוזיקה אך לא הלך עד הסוף. השירים האריכו את המחזה, הוא לא תמצת את העלילה והתוצאה היא שיש במחזה פחות מדי שירים ויותר מדי מלל. העלילה מתארכת ולפעמים מיגעת ביחוד במערכה הראשונה. צוות השחקנים הרב המונה 14 איש ובראשם בתפקיד הראשי מוטי גלעדי עושה את כל המאמצים לשפר את המצב ומשחק בצורה שרגילים לשחק בתיאטרון היידיש ואין לבוא אליו בטענות כל שהן. מאחר שבתכניה מפורטים רק שמות השחקנים לפי הא-ב ללא פרוט התפקידים ששחקו אין לי אפשרות להתעכב על משחקם של לפחות כמה מהם. מוטי גלעדי הנו השחקן המרכזי והמניע את העלילה. הוא שר ומשחק היטב כגביר העיירה לוי. כתב את הפיזמונים מיכאל פלזנבאום ואת המוזיקה מישה בלכרוביץ. התפאורה - דירה של יהודים עיצב אלכסנדר ליסיאנסקי. זאת דירה שתוך כדי חיפוש המטמון של נפוליאון אנו עדים להריסתה ופירוקה לגורמים. את התלבושות עיצבה בהתאם לתקופה בחן רב דלית ענבר ואת התנועה הרבה עיצבה מיטל דמארי. המחזה מתאר יהודים החולמים על האוצר שנפוליאון הטמין בעיירה שלהם.חלום זה מעסיק אותם ומפריע לחיי היום יום התקינים שלהם.דבר זה מביא לסכסוכים, ריב, עלבונות בין יוצאי עיירות שונות,"מכירת" הבת ועוד מעשים שאין להתפאר בהם. היהודים בעיירה תכננו את חייהם על-פי החלום והאמונה למציאת המטמון. אמונה זו החזיקה אותם ונתנה להם טעם בחיים וכאשר בא האכזבה הפתרון הוא עליה לארץ ישראל. כל עוד אין הבנה והתחשבות בין היהודים בינם לבין עצמם אין כל אפשרות למצוא את האוצר ואיתו את השלווה והחיים המאושרים. זאת קומדיה של שמחה ועצב, טרגדיה של חלום ואמונה שלא התגשמו ואכזיבו. רב המרגיש שהוא תרנגול הכפרות של כל העיירה והמוכן "להקריב" את בתו לטובת כל העיירה. החלומות תמיד נתנו תקוה ליהודי ואין לזלזל בהם. האוצר אפשר למצאו לא עם שנאה וריב אלא רק עם אהבה. לראות או לא לראות: משעשע, מבדר אך לא מספיק.